בראיונות שהעניקה אחרי הלידה, סיפרה ג'וזי כי בתה ליטפה אותה במהלך הצירים, חילקה עוגיות לנוכחים וקטפה פרחים "בשביל התינוק". בעלה של ג'וזי היה איתה בבריכה, ואחרי הלידה רוקנו השניים את המים – שהתמלאו, מטבע הדברים, בדם הלידה – והשקו את הצמחים בגינה. "להיות מוקפת באנשים אהובים, בצמחים ובציוצי ציפורים היה הרבה יותר נעים מלהיות מוקפת ברופאים חסרי סבלנות שרק אומרים לי מה לעשות ומפעילים מכשירים סביבי", אמרה מרן. "אני מבינה שזו לא בחירה שמתאימה לכולם, אבל בכל זאת, נשים ילדו כך במשך אלפי שנים".
"המזרנים והסדינים הוצאו לגינה"
"לידה בחצר" או כפי שהיא מוכרת יותר בשמה Back Yard Birth (תמיד נשמע יותר טוב באנגלית, לא?) היא אמנם טרנד בחיתוליו, אולם בפורומים של לידות טבעיות בחו"ל בהחלט ניכרת תנועה בנושא. גולשות מספרות על לידות קיץ נפלאות מתחת לעצי פרי ובבריכות באוויר הפתוח, וכמובן שהישראליות לא נשארות מאחור.
ענבל הרפז (רז), או בשמה המקצועי "אקווה דולה" , נתנה דוגמה אישית וילדה את בנה בחצר, בתוך בריכה. "תכננתי לידת בית, ובאמת העברתי הרבה מהצירים בפנים, בתוך הבית", היא מספרת. "בבית שבו גרנו אז היה שטח גדול מאוד מאחור, והייתה לנו בריכה גדולה. באיזשהו שלב נכנסתי לבריכה, והעברתי בה הרבה שעות לבד. בכל ציר צללתי, זזתי והקלתי על עצמי. לקראת סוף הלידה, בפתיחה מלאה, המיילדת ביקשה שאצא, וראיתי שבינתיים מי שליווה אותי הוציא את המזרנים והסדינים שהכנו בבית לגינה. יצאתי, כרעתי על שש, ואחרי כמה צירי לחץ הבן שלי נולד. זה משהו שמאוד מאפיין אותו, הוא ילד טבע כזה, ובהחלט יכול להיות שזה קשור ללידה המיוחדת שלו.
"למען האמת, לא ממש תכננתי והכנתי דברים מיוחדים ללידת חצר, זה פשוט קרה באופן טבעי ככל שהלידה התקדמה, וראיתי שיותא נעים לי בחוץ. ידעתי שארצה להיות קצת בבריכה אבל לא חשבתי שממש אלד בחוץ. לא היו שכנים סמוכים לחצר, רק אתר בנייה, אז הכנתי ברכה קטנה במקום מוצנע, אבל למזלי הלידה הייתה בשישי אחר הצהריים, ולכן יכולתי להסתובב עירומה בחצר וליהנות מהבריכה הגדולה שבחצר.
"בסך הכל, לא תפסנו את זה כמשהו מאוד יוצא דופן, כי גם ככה השטח בחוץ היה חלק מהטריטוריה הביתית שלנו מבחינתנו, בילינו שם המון גם לפני הלידה והרגשתי שם בבית. כשיצאתי מהבית לבריכה הרגשתי כאילו יצאתי ממאורה כזו לאור. בבריכה הזו העברתי את רוב ההריון, זו הייתה הסביבה הכי טבעית ומוכרת לי".
לגבי תגובות הסביבה לבחירה הלא שגרתית שלה, ענבל מסכמת במשפט אחד: "מי שלא מת על לידות בית, לא ממש משנה לו אם זה בפנים או בחוץ, ומצד שני, לכל מי שמכיר אותנו נראה הגיוני שאלד ככה, אז לא ממש נתקלנו בתגובות יוצאות דופן".
עצים, פרחים, ציוץ ציפורים וצירים
לקרן רביב - דולה, מדריכת הכנה ללידה ומקימת קבוצת הפייסבוק "שיחות מרחם לרחם" יצא ללוות יולדת שבחרה להביא תינוק לעולם בחיק הטבע, בגינתה הפרטית. "ליוויתי לידה שהגינה בה הייתה עצומה, ירוקה, פורחת עם עצים גבוהים ואוויר צח. זה היה ברור שהאישה תבחר לבלות שעות ארוכות על המחצלת בחוץ. התאפשרה לה תנועתיות רכה על רקע של ציוץ הציפורים (וזאת לא קלישאה). במנוחה, בשכיבה על הצד, בעמידת שש תוך כדי עיסוי ולפעמים היא פשוט ישבה על הספסל בין הצירים, נשנשה שוקולד ואספה כוחות לגל הבא של הצירים. יש משהו באנרגיה של העצים והפרחים שנותנים תחושה של צמיחה, התחדשות, מרחב והאישה בהחלט נהנתה מהמרחב הזה".
מעבר ליתרונות המיידיים והאפקט המרגיע של הצמחייה והאוויר החופשי, לקרן יש הסבר נוסף מדוע לידות גינה הן מוצלחות כל כך: "אלמנט העץ על פי הרפואה הסינית, צבעו ירוק, והוא מייצג את הכוח והיכולת ליצור שינוי. יש שם יכולת חזקה של התחדשות ויצירה. לעץ יש כוח מתפרץ שפורץ את הזרעים והופך אותם לניצנים ואחר כך לעצים, ממש כמו לידה. העץ מעניק את היכולת להתנהל בתוך אי וודאות, שזה בעיניי ממש תיאור של לידה- קשב, נוכחות, מיקוד בתוך אי ודאות של תהליך, ובעצם כשיוצאים לחצר ומוקפים בירוק ובפריחה מקבלים את ההשראה של הסביבה. היה תענוג ללוות את האישה ברגעים האלה ולתמוך בה, ולמרות שאני כמובן זוכרת ומתרגשת מכל הלידות שליוויתי, לזו יש מקום מיוחד".
ומה לגבי בטיחות? בחדרי לידה לא יכול להגיע פתאום חתול סקרן, או משב רוח שיביא איתו אבק ועלים – תרחישים הגיוניים למדי כשיולדים בגינה. לאילנה שמש, מיילדת בית ותיקה, שכבר קיבלה כמה לידות גינה, יש הסבר מרגיע. "גם חדר לידה רגיל בבית חולים הוא לא סטרילי, כך שמספיק לשמור על ניקיון מינימלי – למשל, לפרוס סדינית או יריעת ניילון מתחת לאישה אם היא על הדשא או על האדמה", מסבירה שמש. "מה שחייב להיות סטרילי הן הכפפות של המיילדת והמספריים שמשמשים לחיתוך חבל הטבור, אבל הם ממילא מגיעים באריזה אטומה ונפתחים רק כשצריך להשתמש בהם, כך שאין בעיה".
אם את בעניין, כדאי שתוודאי שאת יולדת בקיץ – ורצוי בשעות היום. "הדבר הכי חשוב הוא הטמפרטורה. כמו שמכבים בחדר לידה את המזגן לפני שהתינוק יוצא, כך אי אפשר ללדת בחוץ אם קריר, כדי שהתינוק לא ייחשף לצינה איך שהוא יוצא. בגלל זה, ובגלל שהמיילדת צריכה אור כדי לעבוד, עדיף שלידות גינה יקרו במהלך היום, אבל אם הערב חם במיוחד ויש תאורה, אפשר להסתדר. ברגע שהתינוק יוצא, בדומה לכל לידה בבית חולים ובבית, כדאי להניח אותו על האמא, עור לעור, ולכסות את שניהם היטב, כדי שיתחמם".
אילנה מדגישה שלידות גינה הן בטוחות כמו לידות בית, אבל רק בתנאי שהגישה לחצר נוחה. "אם מישהי רוצה ללדת באיזו גינה שנמצאת על כביש כורכר, בלי קליטה של סלולרי ובלי מים זורמים בקרבת מקום, אני לא אוכל לקבל את הלידה, כי תמיד צריך להיות ערוכים למקרה של פינוי על ידי אמבולנס. אבל אם מדובר בחצר ביתית, עם תנאים סבירים, אין ממש הבדל מבחינתי".