אתם רואים סדרות אמריקאיות, אוכלים סושי כאילו זה מה שהגישו לכם בגן ליד הסנדביץ' עם השוקולד וכל, אבל כל מה שקניתם לאוצר שבדרך יוצר בסין.
למרות תחושת הכפר הגלובלי שאנחנו כל כך נהנים לטפח, ועל הדרך לטפוח לעצמנו על השכם כמה שאנחנו אזרחי העולם הגדול, עדיין יש הבדלים עצומים בין הריון ולידה של אישה בתל אביב, באמסטרדם ובאיסטנבול, למשל.
קבלו הצצה אל תשעת החודשים המרגשים ביותר גם במדינות אחרות, שנראים מאוד, אבל מאוד שונה מאצלנו.
סין: אין מצב לסקס במשך כל ההריון
ההכנה הסינית ללידה מתחילה כבר ביום החתונה. כדי להבטיח פריון ולידה קלה, הבעל עושה וריאציה סינית על הקלישאה ההוליוודית של לשאת את הכלה מעבר למפתן הדלת, ומעביר אותה מעל גחלים מעשנות.
אחרי שהגחלים עבדו, והאישה נכנסה בקלות להריון, לפי האמונה הסינית המסורתית עליה לשמור על גישה חיובית במהלך כל ההריון. במילים אחרות, הסינים מאמינים שכל מחשבה שלילית או מראה לא יפה שאישה הרה נתקלת בו יכאיב ללב שלה, ומשם תעבור תחושה לא נעימה לעובר (קצת מזכיר את מה שסבתא שלך אומרת לך על ג'ינג'ים שעוברים ברחוב, שאם תסתכלי עליהם גם לך ייצא תינוק אדמוני).
הריונית סינית צריכה לקרוא שירה ולהימנע מרכילות. אסור לה לראות צבעים לא מתאימים, ובטח שלא לשבת על מרבד עקום – כי הכל סביבה צריך להיות יפה, סימטרי ונעים, ובעל קונוטציות חיוביות.
על סקס, אגב, אין מה לדבר, ואישה סינית מהוגנת תתנזר במשך תשעה חודשים, מרגע שהרתה ועד אחרי הלידה.
האמא של היולדת מכינה לה חבילה של בגדים וציוד, בה ממתין בד לבן מסורתי, שבו עוטפים את התינוק מייד כשהוא יוצא – קצת יותר אטרקטיבי מהבדים הירוקים עם לוגו בית החולים אצלנו, חייבים לציין.
הסבתא לעתיד, אגב, לא מגיעה לחדר הלידה, ורק שלושה ימים אחרי האירוע מגיעה לבקר לראשונה את הנכד או הנכדה החדשים. לפחות היא באה עם שק מתנות.
טורקיה: אחרי הלידה צריך להחזיר ביקורי גומלין לכל המבקרים
בתי חולים פרטיים בטורקיה מציגים סטטיסטיקה שלא תיאמן: כמעט 75 אחוז מהנשים בוחרות ללדת בניתוח קיסרי. הסיבה: האפידורל נמצא בחיתוליו במדינה, ונשים שלא מעוניינות להרגיש כאב נאלצות ללכת על ניתוח קיסרי בהרדמה מלאה.
למרבה הצער, הטרנד המוזר הוא כנראה הגורם המרכזי לשיעור תמותת האמהות הגבוה במדינה, שמזכיר יותר אחוזים של מדינת עולם שלישי, ולא של מועמדת להצטרפות לאיחוד האירופי.
בדומה לישראליות, גם הטורקיות מפחדות מעין הרע. לא נהוג להביא לבית היולדת מתנות עבור התינוק או לקנות ציוד עבורו לפני הלידה.
ב-20 הימים הראשונים אחרי הלידה האם והתינוק לא יוצאים מהבית, ומקבלים את המבקרים הרבים. שלושה שבועות לאחר הלידה הם מתחילים סבב של ביקורי גומלין. תודו שרק המחשבה על זה יכולה להוציא את החשק ללדת.
מנהג מסורתי טורקי נוסף הוא פיזור קמח על הגבות וקו השיער של התינוק, מתוך אמונה כי הטקס יעניק לו בריאות ואריכות ימים. יופי חי, תודו.
הולנד: לא רואים רופא במשך כל ההריון
אישה הולנדית בריאה לא תפגוש אפילו רופא אחד לאורך ההריון שלה, ומכיוון ש-50% אחוז מההולנדיות יולדות בבית, גם לא בזמן הלידה. למעשה, כל מעקב ההריון נעשה בידי מיילדות, שגם מגיעות לביתה של האישה ביום הלידה.
גם אם האישה מעוניינת בלידה בבית חולים, היא מחויבת להחזיק בבית "קראמפקט", ערכת ציוד רפואי בסיסי, שתשמש את המיילדת שתבוא לבדוק אותה בביתה ולהחליט האם אכן הגיע הזמן שתצא לבית החולים.
אגב, להולנדיות אין ממש תמריץ להגיע לבית החולים. מדיניות האפידורל במדינה כה קמצנית, עד כי המרדימים שמבצעים אפידורל עובדים מ-9:00 עד 17:00, ולאחר שעות העבודה קשה מאוד למצוא מרדים ללידה שאינה מוגדרת כמצב חירום - גם בבתי החולים הגדולים.
מאידך, שווה ליולדת להישאר בבית: אחרי שלידה מסתיימת, נהוג שהמיילדת מכינה לאם הטרייה ממתק מסורתי: טוסט עם חמאה, מקושט בסוכריות – כחולות אם ילדה בן, וורודות אם ילדה בת. אכן שווה.
ברזיל: יחס מלכותי להריונית
בדומה לטורקיה, גם הברזילאיות משוגעות על ניתוחים קיסריים. בבתי החולים הציבוריים עומד שיעור הניתוחים על 40% - כפול מבישראל – וההערכות הן כי בבתי החולים הפרטיים, שלא מחוייבים למסור נתונים סטטיסטיים, השיעור גבוה בהרבה.
לפי בדיקה שעשה ארגון הבריאות העולמי, ישנם בתי חולים פרטיים במדינה הדרום האמריקנית שמתמחים בניתוחים קיסריים, וכלל אינם מקבלים יולדות "רגילות".
בברזיל לא נהוגים שיעורי הכנה ללידה, וכל המידע מסופק לנשים ולבני הזוג בפגישות תכופות וארוכות עם רופא מעקב ההריון. הריוניות, אגב, זוכות בברזיל ליחס מלכותי, כולל קיצור תורים במוסדות ממשלתיים ובנקים.
אחרי הלידה, כשהאם והתינוק חוזרים הביתה, המבקרים מגיעים עם מתנות – אבל לא יוצאים בידיים ריקות.
הנשים הברזלאיות נוהגות להכין מתנות קטנות, מלוות בכרטיס ברכה שכתוב בשם התינוק החדש, ולחלק אותן לאורחים. אז בפעם הבאה שאת מתלוננת על חליפות מכוערות בלי פתק החלפה, תתנחמי בזה שלפחות לא נאלצת להכין מתנות לכולם.
גרמניה: אפשר להאריך את חופשת הלידה עד גיל 3
לפי החוק הגרמני, נוכחות מיילדת היא חובה בכל לידה. רופא, לעומת זאת, יכול להיות בחדר – אבל ממש לא חייב. מבחינה חברתית, לידה נחשבת לאירוע עצום בחשיבותו, כמעט יותר מהתוצאה שהוא מביא.
ניתוח קיסרי אינו נחשב לאופציה עבור אישה בריאה עם הריון תקין, ואישה שנאלצת ללדת בעזרת אזמל המנתחים זוכה ליחס אמפתי מחברים ובני משפחה.
כשמגיע הזמן לבחור שם לתינוק החדש, לגרמנים יש חיים קלים. משרד הפנים הגרמני לא ירשום יילוד שהשם שנבחר עבורו לא לקוח מרשימות ממשלתיות, שנועדו "למנוע לעג מילד שהוריו יבחרו לו שם שונה מהמקובל".
בדומה לישראל, גם בגרמניה אסור לפטר נשים הרות, ואת חופשת הלידה אפשר להתחיל עד שישה שבועות לפני תאריך הלידה המשוער. המדינה ממנת שמונה שבועות של חופשת לידה בשכר, אבל מקום העבודה של האישה יישמר לה עד שלוש שנים מיום הלידה, אם תחליט לקחת חופשה ללא תשלום כדי להתמקד באמהות.
יפן: אפידורל? הצחקתם את היולדת
למרות בתי החולים המצוידים להפליא והרפואה המתקדמת, הנשים היפניות לא ממהרות להשתמש במשככי כאבים בלידה. אחוז מזערי מהיפניות נעזר באפידורל בזמן הלידה, מתוך אמונה עממית כי הכאב שעובר על האם בלידה מכין אותה לקשיים בהורות.
אף שהרופאים ביפן מעודדים את הנשים להיעזר באלחוש, המסורת בת מאות השנים היא שנותנת את הטון, ורוב רובן של היפניות יולדות לידות טבעיות.
האבות היפנים מורשים להיכנס לחדר הלידה – אבל רק אם עברו קורס הכנה יחד היולדת. בפעם הבאה שהגבר שלך מפהק למדריכה בקורס מול הפנים, תזכירי לו את החוק הזה.
היפניות לא ממהרות לחזור הביתה אחרי הלידה: מינימום ימי האשפוז אחרי לידה וגינאלית עומד על חמישה ימים, ואישה שילדה בניתוח קיסרי יכולה להישאר בבית החולים עד שבועיים, גם אם הכל בסדר מבחינה רפואית.
אחרי השחרור מבית החולים, נהוג שהיולדת מבלה לפחות חודש עם התינוק אצל הוריה, נחה באותה מיטה עם התינוק במשך 21 ימים לפחות ואוכלת המון אוסקיהאן – אורז אדום עם שעועית אדומה, מאכל חגיגי ומסורתי, ושוב, טעים. לנו יש פלאפל.
שנייה לפני שאתם אורזים מזוודות, שתפו את החברים ותעשו לייק