בשעה טובה אחרי ארבע שעות בחדר לידה ומיליוני אנשים עם כוס תה ביד ועוגיה ביד השנייה שממתינים בסקרנות, זה קרה! קייט מידלטון ילדה בפעם השנייה והפעם הביאה נסיכה לממלכה. ההודעה הרשמית נמסרה בטוויטר ההו כה מגניב, והזוג המלכותי כבר יצא מבית החולים אל ביתם הצנוע.
וכך, אחרי שנה וחצי בלבד בתוך האמהות, השלישייה הכי מפורסמת באנגליה הפכו לארבע נפשות, שכל אחת מהן צריכה למצוא מחדש את מקומה בבית. הימים והשבועות הראשונים הם הקשים ביותר; האיזון מופר, ההורמונים גואים, העייפות לא עוזרת והילד שנמצא שם ברקע, זה שעד לא מזמן היה כל עולמם, נסחף לתחתית הקרקעית במערבולת החיים החדשים. אז נכון - שקצת קשה להשוות את חיי הפאר של וויליאם וקייט לחיים של נועה ודניאל מחולון, ובכל זאת - הפרת האיזון היא מכנה משותף די רחב. הנה כמה טיפים איך להתמודד עם ילד שני במשפחה. רק כשזה מגיע, את מבינה מהר מאוד עד כמה החיים עם ילד אחד הם פשוטים - כשהוא ישן את ישנה, כשהוא עם אבא/סבא/סבתא/דודה/חברה - את לבד. אפשר לזרום איתו, הילד הבכור הוא מרכז העולם והעולם צריך להתאים לו. ילד שני הוא כבר אופרה לגמרי אחרת. העולם נמצא שם, מסודר וקיים, והוא צריך להשתחל לתוכו. את, באמצע, צריכה לתמרן בין כולם.
המצב הזמני הופך לקבוע
תוספת למשפחה היא מתכון בדוק לרגשות אשם וייסורי מצפון (שמועצמים בחסות ההורמונים והתשישות) כלפי הילד הבכור, כלפי התינוק החדש, כלפי הבעל, כלפי עצמך וכלפי שאר העולם. וזה החלק הקשה ביותר בתקופה המשמחת מאוד של הצטרפות ילד נוסף למשפחה. קשה לומר שאפשר לשלוח את רגשות האשם לכל הרוחות, אבל חשוב לדעת שאת לא היחידה בעולם שנתקלה בהם.
אפשר לדמות את התקופה הזו להרבה דברים – לרכבת הרים דוהרת שמי יודע היכן היא תעצור לבסוף, גלים של ים, ג'אגלינג אין סופי כשבכל פעם מתווספים עוד ועוד כדורים ותמיד אחד מהם עומד ליפול. ברגע אחד חשים תחושה של הצלחה וגאווה במשפחה החדשה ורגע לאחר מכן שפל שאין כדוגמתו, כי בדיוק כשהגדול רצה לשחק טאקי הקטן עשה קקי, ומה לעשות שעוד לא נמצא מי שיצליח לחלק אותנו לשניים.
הדבר החשוב ביותר שכדאי לזכור הוא שהמצב זמני. הכול יעבור. המערבולת תשכך, רכבת ההרים תעצור. גם אם זה לא יהיה בדיוק במקום שממנו היא יצאה, היא תעצור. ויום אחד תתחילו להרגיש שהחיים חוזרים ומקבלים צורה ברורה ומוכרת. אולי שונה – אבל לא פחות טובה.
רובנו היינו שם, חווינו את אותן חוויות ואותם קשיים, ומתוך הקשיים הללו עולים מספר רעיונות ומחשבות על המעבר מהחיים עם ילד אחד לחיים עם שניים.
פסק זמן: מטפלת בתשלום זה לא מותרות
נכון, זה הרבה יותר קשה כשיש עוד ילד בבית (ואנחנו מדברים פה דווקא על הגדול) שדורש תשומת לב.
הכלל הבסיסי שהיה תקף אחרי הלידה הראשונה – כשהוא ישן גם את תישני, ושיישרף העולם, כבר פג תוקף, כי הבכור דורש (ובצדק) את הזמן שלו עם אמא.
אם הוא מגיע מהגן, בדיוק כשהשני נרדם, וזה הזמן שבו הוא רוצה לספר במיוחד על הציור שצייר היום או על הילד שדחף אותו בארגז החול, המחשבות על השינה נאלצות להידחות למועד מאוחר יותר.
עם זאת, בין הזמן שאת מקדישה לבכור לדרישות של התינוק ולשאר העולם – נסי לפנות קצת זמן לעצמך. אם הבכור נמצא בשעות היום במסגרת חינוכית, את יכולה לפרגן לעצמך כמה שעות שינה. אם מישהו יכול לבוא ולשמור על הינוקא בזמן הזה – שיבורך (כן, גם בתשלום אם אין סבתא או חברה זמינה, זה שווה כל גרוש).
גם יציאה לבית קפה או סתם לסיבוב בשכונה יכולה לטעון את המצברים השחוקים שלך.
חלוקת עבודה: ילד לכל הורה
כששני ההורים בסביבה אפשר לחלוק בילדים – כל הורה אחראי על ילד אחד, וזה אומר שכשהילד שנמצא באחריותנו ישן, גם אנחנו נחות. ההורה השני יכול לדאוג לילד השני היטב, ואין שום צורך בהתערבות שלנו.
חלוקה אחרת יכולה להיות חלוקה של אחריות ומטלות – מישהו עם הילדים? השני עושה כביסה או מסדר את הבית. נכון שכך לא נשאר כמעט זמן לנוח, אבל היי – לא אמרנו שבאנו ליהנות. אנחנו עוד בשלב ההישרדות.
חלוקת עבודה יכולה להיעשות גם עם חברות – אם באה חברה עם ילד בגיל של הבכור, היא יכולה להעסיק את שני הגדולים בזמן שאת מטפלת בתינוק. החברה המבוגרת והתעסוקה לילדים יכולים להבטיח לך פרק זמן של נשימה סדירה יחסית.
חובה: זמן איכות עם הבכור
קל בתיאוריה, קשה בפרקטיקה - אבל הקדשת זמן לילד הגדול היא חיונית עבור שניכם. איך עושים את זה? אפשר לקבוע יום קבוע בשבוע שבו באה בייביסיטר, סבתא או אבא כדי לשמור על התינוק כך שאת תוכלי לבלות עם הגדול.
בילוי יכול להיות סתם יציאה לגינה, חוג משותף, הליכה לספריה או כל מה ששניכם אוהבים לעשות יחד.
חשוב לשמור על היום הזה, ולדעת שגם אם יש מגבלות אובייקטיביות, יש לפנות את אותו זמן קבוע וייחודי לילד הגדול.
הגמישו את החוקים
לא אוכלים אוכל מוכן? אז תתחילו. זה הזמן להרפות, להגמיש, להקל עד כמה שאפשר את החיים.
כולם מותשים והתינוק נרדם? אם המצב לא אנוש, ממש לא חייבים אמבטיה לילד הגדול. אפשר לדלג על יום אחד והעמותה למען הילד לא תצא בעקבותיכם.
יחד עם זאת, חשוב לשמור על כללי הבית עד כמה שאפשר, במיוחד לגבי הבכור. הגמשה רבה מדי של הכללים עלולה להביא את הגדול לאובדן מוחלט של גבולות, שיהיה קשה להשיב על כנו מאוחר יותר.
לכן, אם יש משהו מאוד חשוב לכם (אולי דווקא האמבטיה בערב?) – כדאי לשמור על הסדר הביתי, ולו למען העתיד. זה הזמן הטוב ביותר לשקול אילו מאבקים חשובים לכם. אם זה לא בנפשכם – ותרו. חבל על המאבק.
מה עושים עם הבכי?
זו אחת הנקודות הרגישות ביותר. זה יכול להיות הבכור או התינוק. אבל זה עשוי להיות גם רגע בו שניהם בוכים יחד. מה עושים עכשיו? איך מתחלקים לשניים?
זה כמובן בלתי אפשרי. אבל מה שכן אפשרי הוא לאמוד את הסיטואציה: אם הגדול בוכה כי הוא חטף מכה כואבת, ניגשים אליו. אם התינוק בוכה כי הוא רעב, ניגשים אליו. אלה המקרים הקלים יחסית.
אבל גם במקרים המסובכים יותר לא יקרה אסון נורא אם אחד מהילדים יבכה לזמן קצר. הם ישרדו, והשפיות הנפשית שלך תשרוד גם היא. קל לשכוח שבכי קצר שנענה – גם אם ההיענות לא נעשית באופן מיידי – לא יגרום נזק, גם לא לתינוק.
כל עוד את קשובה אליהם ברגיל, נענית לצרכים שלהם כשזה אפשרי, ותומכת בהם בזמן הבכי, גם אם זה לא באופן מיידי, הם יהיו בסדר. וגם את.
עזרים טקטיים מועילים
טרמפולינה או פוף, עליהם אפשר להניח את התינוק בזמן שאת משחקת עם הבכור או עושה כל דבר אחר. מנשא, שיאפשר לידיים שלך להיות פנויות לחיבוק או למשחק.
ספרים, שיעזרו להעביר את הזמן עם הילד הגדול בזמן שאת מניקה או מאכילה מבקבוק. ספרים לא דורשים קפיצות או השתוללות ומאד נוח להחזיק ילד אחד, לעלעל בספר עם היד השנייה ולפעמים אפילו לפנות יד לליטוף הילד השני.
שמיכה: כל עוד התינוק נייח ולא משמיד כל דבר שנקרה על דרכו, אפשר להניח אותו לידכם על השמיכה ולשחק עם הילד הגדול במשחק קופסא או משחק שקט אחר.
קלטות: יש תינוקות שיסכימו לבהות בקלטת לפרק זמן מסוים. אם זה מתאים לאורח החיים שלכם ולתינוק שלכם – מצוין. ולגדולים יותר – אפשר לשבת ביחד ולראות קלטת עם הילד הגדול בזמן שהקטן בידיים.
הלגיטימציה להודות בקושי
כאמור, רוב האמהות היו שם. אחרי הלידה השנייה, השלישית, אפילו הבאות אחריהן.
לאף אחת זה לא היה קל (ואפשר להניח שגם לא למשפחות שלנו) ואף אחת מאיתנו לא סופרוומן. כנראה שגם את לא.
אבל לא תמיד מדברים על זה. והדיבור חשוב – חשוב לספר, לחלוק, לשמוע (ולסנן) עצות וחוויות של אחרים. חשוב גם לדעת שאין כאן עניין של אשמה, שאם קשה ורע לפעמים זו לא אשמתך. זה המצב, זו התקופה.
מותר לכעוס, מותר להרגיש חנק, מותר לרצות לברוח מכל מה שמקיף אותנו, וכשקשה – אז קשה. הלגיטימציה לדבר ולהחצין את הקושי חשובה כדי לאוורר את התחושות וכדי להקל על האבן שיושבת לפעמים על הלב.
במידת הצורך, חשוב גם לקבל עזרה מקצועית. אם המצב קשה, והתחושה קשה, לפעמים נדרש מבט מבחוץ של איש מקצוע, שידע להושיט יד ולעזור לצאת מהתקופה הלא פשוטה הזו.
בסופו של דבר, הדברים יתבהרו. הרוב יראה פשוט וקל יותר. המשפחה תמצא את האיזון המחודש שלה, וגם את.
מכירה את מדור סיפורי הלידה שלנו?
