בשונה מאוד מאווירת חדר הלידה, יש תינוקות שכידוע באים לעולם בצורה אחרת לגמרי; כ-20% מהתינוקות מגיעים לעולם באמצעות ניתוח קיסרי. במקום צרחות יש קרקוש שקט של מכשירי מתכת, במקום זיעה יש צמרמורות מהטמפרטורה, שמזכירה יותר את מחלקת מוצרי החלב בסופר מאשר מקום שבו באים תינוקות לעולם. ובמקום לחיצות ודחיפות, יש חיתוך אלגנטי בבטן.
נשמע אידאלי ואפילו טרנדי בשנים האחרונות, אבל כמובן שלשמירה על פרינאום חף מכל קרע יש מחיר.
הנה כמה עובדות ואגדות על הניתוח שמוליד קיסרים, עם הסבריה של ד"ר אנה פדואה, מומחית לרפואת נשים בקופת חולים מאוחדת.
1. אם את והאחים שלך נולדתם בקיסרי, גם את תלדי בניתוח
לא נכון. ההיסטוריה המיילדותית של אמא שלך היא אולי יופי של נושא לארוחות שישי, אבל ממש לא אינדיקציה רפואית לגבי העתיד שלך כיולדת. כמובן שיש גורמים שיכולים לעבור בתורשה, כמו אגן צר במיוחד או נטייה ללדת תינוקות עצומים, אבל מעבר לזה אין כל קשר בין הלידות שלך לאלה של בנות משפחתך.
יש מגוון סיבות לניתוחים קיסריים: החל בקיסרי מתוכנן בגלל תינוק במצג עכוז, וכלה בקיסרי חירום בגלל ירידות בדופק העובר או רעלת הריון – ואלו דברים שממש לא עוברים בגנים.
אגב, פעמים רבות זוהי נבואה שמגשימה את עצמה: אם לאמא או לחמות היו לידות קשות שהסתיימו בקיסרי, הן יכניסו ליולדת לראש, ולפעמים אפילו ממש בחדר הלידה, חרדות, שעלולות לגרום ללידה להיתקע.
2. אחרי ניתוח קיסרי אחד, אי אפשר ללדת בלידה רגילה
לא נכון. אחרי לידה קיסרית אחת, ואפילו שתיים, אפשר לחזור לדרך הטבעית וללדת בלידה נרתיקית. נכון שנשים שעברו ניתוח קיסרי בעבר מצויות בסיכון מוגבר ללקות בקרעים ובפתיחה של הצלקת בדופן הרחם, אבל כיום בממסד הרפואי ישנה פתיחות גדולה ורצון לאפשר לנשים אחרי לידה קיסרית אחת (ובבתי חולים מסויימים גם אחרי שתי לידות) לנסות וללדת לידה נרתיקית, מתוך הבנה שלידה כזו מסוכנת פחות וההחלמה ממנה קלה משמעותית מאשר התאוששות מניתוח. כל מקרה לגופו, אבל לאישה שילדה פעם אחת בקיסרי יש 50%-70% להצליח ללדת וגינאלית, ואם אין התווית נגד – חבל לא לנסות.
3. אפשר ללדת רק שלוש פעמים בקיסרי
נכון חלקית. אף רופא לא ימליץ על הפלה לאישה שילדה ארבע, חמש או אפילו יותר פעמים בניתוח, אולם יש להביא בחשבון את העובדה שרמת הסיכון ליולדת עולה ככל שהיא צוברת יותר ניתוחים לרזומה.
בין הסיכונים ישנו סיבוך שנקרא "שליה נעוצה", שמסרבת להיפרד מדופן הרחם, והידבקויות לאחר הניתוח, שבמקרים מסוימים עלולות להביא אפילו לכריתתו. בנוסף חלים על המתנתחת הסדרתית כל אותם סיכונים שחלים על אישה בניתוח קיסרי ראשון – רק שהחזרה על הניתוח שוב ושוב, כאשר באופן טבעי האישה מבוגרת יותר בכל פעם (פקטור שכשלעצמו מהווה גורם סיכון), מעלה את הסיכון הסטטיסטי לסיבוכים.
4. עדיף קיסרי מתוכנן מקיסרי חירום
תלוי. בהתלבטות בין נסיון ללידה רגילה לבין קיסרי יזום, יש לא מעט גורמים שנלקחים בחשבון: ההיסטוריה המיילדותית של האישה, הערכת המשקל של העובר והמוטיבציה של האישה לנסות וללדת בעצמה הם רק חלק מהם. פשרה מקובלת במקרה כזה, שנהוגה בעיקר בלידות נרתיקיות של תאומים או בלידות עכוז, היא לידה נרתיקית שמתבצעת בחדר הניתוח, כאשר האישה מוכנה לקיסרי (נמצאת בצום, מאולחשת וחתמה על הטפסים הנדרשים) – כך ניתנים לה מירב הסיכויים ללדת בלידה רגילה (בהתחשב בנסיבות), תוך סיכון מינימלי שלה ושל העובר במקרה שאכן יתעורר צורך בניתוח.
מכיוון שהאישה היא זו שצריכה לחיות עם התוצאות של הלידה, הרופאים יכולים רק להמליץ אך ההחלטה הסופית היא של היולדת בלבד.
5. בקיסרי חותכים את שרירי הבטן, שלעולם לא מתאחים
לא נכון. בניתוח קיסרי מתוכנן, או כזה שנעשה לא בלחץ זמן היסטרי, לא פוגעים כלל בשרירי הבטן כדי להגיע לרחם. המנתח חותך את העור במקביל לקו השיער, ומסיט את שרירי הבטן ושלפוחית השתן הצידה כדי להגיע לרחם. בניתוח נחתכת רקמת החיבור, אבל אם לאישה היו ניתוחים קיסריים בעבר לפעמים כן יש צורך בפגיעה מסוימת בשריר.
בכל מקרה, לאחר ההחלמה מהניתוח יש תרגילים שונים לחיזוק השרירים.
6. צריך לחכות לפחות שנה עד שנכנסים להריון נוסף אחרי קיסרי
נכון. וזאת על מנת להניח לצלקת הזדמנות וזמן להתאחות ולהפחית את הסיכון לקרעים בלידה הבאה.
7. מומלץ לשכב כמה שיותר עד שהצלקת מתאחה
לא נכון. בתקופת משכב הלידה הנטייה לקרישיות יתר גוברת יותר מבתקופה של נטילת גלולות ויותר מכל תקופה אחרת בחיי האישה. כשאישה שוכבת ולא מזיזה את הרגליים והגפיים התחתונות, יש סיכון שיווצרו קרישי דם ברגליים. הקרישים הללו עלולים להיסחף לריאות וללב, ולכן ההתוויה היא לגרום לאישה לנוע כמה שיותר מהר אחרי הניתוח.
8. ניתוח הוא הפתרון האידאלי כאשר מדובר בתאומים או במצג עכוז
לא תמיד. ההחלטה תלויה מאוד בנתונים הספציפיים של האישה ובמיומנות של הרופאים המטפלים בה. אם הרופא לא מנוסה בחילוץ יילודים במצג עכוז, או בלידות תאומים וגינאליות, ככל הנראה עדיף ניתוח. אם התאום הראשון במצג עכוז יש צורך בניתוח אבל אם הראשון במצג ראש ולאישה אין ניתוחים קיסריים קודמים, ייתכן שיש מקום לנסות לידה וגניאלית.
בלידת עכוז יש נתונים כמו גמישות צוואר הרחם, הערכת המשקל של העובר וההיסטוריה של האישה, שמשוקללים כדי לקבוע האם ניתן לנסות לידה וגינאלית.