"אנשים קראו לי פדופילית, גברים שאלו אם הם יכולים להיות הבאים בתור", כך מספרת היום, ג'יימי לין גרומט, האם המניקה שהתנוססה על שער מגזין הטיים ב-2012 כשהיא מניקה את בנה בן הארבע, בראיון לאתר mako. את השם גרומט כנראה לא תזכרו, אבל את השער ההוא של המגזין בוודאי לא תוכלו לשכוח. לפני כשלוש שנים הצטלמה הבלוגרית גרומט, אז בת 26, כשהיא מניקה את בנה ארם בתנוחה פרובוקטיבית למדי. הכתבה הנרחבת עצמה עסקה בתאוריה בפסיכולוגיה התפתחותית בשם הורות מקרבת (Attachment parenting), אבל מה שיצר פרובוקציה והצליח להצית ברחבי העולם דיון ער בשאלת ההנקה עד גיל מאוחר וההנקה בפומבי, הייתה דווקא תמונת השער.
באופן טבעי וצפוי למדי, מאז הופעתה על השער, גרומט הפכה למודל להנקה מאוחרת ומצטיירת כגורו בתחום, אלא שבפועל מתברר שלפני הלידה של בנה ארם, היא אפילו לא הייתה בטוחה שתניק. "סבלתי מתסמונת היריון נדירה ולכן ילדתי את ארם בשבוע 32 בניתוח קיסרי", היא מספרת, "אני הייתי בכלל בקומה כשהאחיות הסבירו לבעלי את החשיבות של להניק פג קטן כל כך ולכן בעלי פשוט שאב ממני חלב בעודי בתרדמת. יומיים לאחר מכן, כשהתעוררתי, החזה שלי כבר היה מלא בחלב וארם כבר היה רגיל אליו ולכן זאת לא הייתה בעיה. אם זה לא היה קורה, יכול להיות שבכלל לא הייתי מצליחה להניק".
מלבד ארם, לגרומט בת ה-29 יש בן נוסף, סמואל בן השמונה, אותו אימצה כשהיה בן ארבע - מה שלא מנע ממנה להניק גם אותו. "אמו הביולוגיות של סמואל הניקה אותו עד לרגע בו מסרה אותו לאימוץ, לכן על מנת לאפשר לו מעבר פחות טראומתי, ניסיתי להניק גם כן וזה הצליח". גרומט הניקה את סמואל עד גיל חמש.
התגובות של אנשים פה להנקה בציבור נורא דומות לאלה של אנשים בארה"ב
כחלק מהביקור נפגשה גורמט מול המצלמות שלנו עם מובילות קמפיין הפייסבוק "למען החופש להניק", אשת השיווק, מורן מישל, והצלמת קרן דניאלי שמבקשות להדגיש את הצורך לאפשר לנשים להניק במקומות ציבוריים. במהלך המפגש מישל הניקה את בתה התינוקת בבית קפה בקניון ונתקלה בתגובותיהם של אנשים. "התגובות של אנשים פה נורא דומות לאלה של אנשים בארה"ב", הסבירה גרומט, "אף אחד מעולם לא ממש ניגש אליי ואמר לי משהו כשהנקתי בציבור, אבל את מקבלת המון מבטים שמספיקים כדי לעורר את תחושות של אשמה ושיפוטיות. הדברים האלה משפיעים עלייך ולפעמים גם גורמים לך לשנות את סגנון ההורות שלך רק כדי להימנע מתחושת האשמה הזאת. עיקר התגובות המרושעות באמת שאני נתקלת בהן יוצאות ברשת. אפשר ממש לראות שם כמה אנשים שונאים את הרעיון של הנקה שזה כל כך מוזר כי זה דבר כל כך טבעי".
"אנשים רואים בזה משהו מיני, כחלק מהתרבות ההיפר-מינית שלנו. כשרואים אישה מניקה מתייחסים לחזה שלה כאובייקט מיני, במקום להבין שמדובר באיבר רב תכליתי, שנועד באופן טבעי להאכלה של הילדים שלנו. אנשים מתייחסים להכל בצורה מינית יתר על המידה, כולל לילדים, בעוד שלילד לא אמורים להתייחס כמשהו מיני בכלל ולכן הנקה של ילד גדול יותר גורמת לאנשים להרגיש עוד יותר לא בנוח".
יש שטוענים שהתעקשותן של המניקות לחלוץ שד בציבור ולא להיעזר בסינר היא פרובוקציה נטו.
"אני חושבת שהתפיסה שצריך לכסות את החזה רק מנציחה את ההתייחסות לחזה של אישה כאובייקט שנועד עבור גברים בלבד. מעבר לזה, זה גם לא טוב לתינוק, כי הוא צריך את קשר העין בזמן ההנקה. זה מתסכל בעייני שאנשים לא רואים שההסתרה הזאת רק מנציחה את תרבות האונס, ואת ההתייחסות לחזה כאל 'הפרי האסור'. אני חושבת שהסיבה שאנחנו רואים אישה מניקה ומגיבים במשפט כמו 'או מיי גאד, הנה שדיים. תראו מה היא עושה' – היא בגלל שאנחנו לא רגילים לראות חזה של אישה במקום ציבורי. וזה נכון גם לגבי מי שכן רואה בזה משהו טבעי וחשוב. גם אני, כשאני רואה ילד בן שלוש או ארבע, חושבת: 'וואו, זה ילד ענקי שיונק'. למרות שאני יודעת שזה נורמלי. הסיבה לכך היא שאני לא רואה את זה הרבה בתרבות שלי ולכן זה עדיין קצת חריג. אני חושבת שזאת גם המטרה של הקמפיין פה בישראל, שעל ידי כך שמראים את זה יותר - הופכים את זה לנורמלי".
"ד"ר קתרין דטווילר היא אנתרופולוגית שעסקה בנושא הנקה באופן נרחב גילתה ש'פרימיאטים', הקבוצה אליה משתייכים בני האדם, נגמלים באופן טבעי מהנקה בין הגילאים שנתיים ושבע. אני אישית הפסקתי להניק את ארם כשהיה בן 4. אני חושבת שבתרבות שלנו יש סיטואציות של אימהות עובדות למשל שעבורן יכולה להפוך למטרד. בעייני, אם הסיטואציה הופכת למשהו מתסכל – זה בסדר לגמול את הילד. אבל אם את רוצה לתת לתהליך הזה לקרות בתהליך באופן טבעי – כל הילדים יגמלו בסופו של דברים. לא תראי ילדים בקולג' או טיניאג'רים שעדיין יונקים. הגמילה פשוט קורית בהדרגה באופן טבעי ככל כשאוכלים יותר מזון מוצק".
בישראל הרבה נשים חשות שאם הן לא מניקות, הן 'אימהות רעות'. מה דעתך?
"גם בארה"ב אם את לא מניקה בכלל – את נחשבת לאמא רעה ואם את מניקה מעבר לגיל 10 חודשים עד שנה – את גם אמא רעה. למעשה יש לך את מסגרת הזמן הקצרה הזאת שמהלכה מקובל להניק, וגם זה רק במקומות הנכונים, לא בציבור ועם כיסוי. אימהות צריכות לעשות מה שהכי טוב לילד שלהם ולמשפחתם ולשחרר מהמידע שמגיע מבחוץ כי בסופו של יום – האנשים מסביב לא יהיו שם אם משהו רע יקרה.
אמא שלי לא הניקה את שני אחי הגדולים ולא גידלה אותה בדיוק כמו שהיא הרגישה שצריך. בהמשך היא הייתה צריכה לקבור את אחת מהם שסבל מדיכאון ועד היום היא צריכה לחיות אם התחושה שאולי המצב היה שונה אם היא הייתה מגדלת אותו אחרת. במקום להגיד בדיעבד 'חשבתי שמה שאני עושה זה הדבר הנכון ביותר', שזה הרי כל מה שאנחנו יכולים לעשות, והיא צריכה להתמודד עם התחושה של 'ידעתי שמה שאני עושה הוא טעות ובכל זאת לא נהגתי אחרת'.
המסר שאני רוצה להעביר הוא לא לגבי הנקה, אלא על הסרת הסטיגמות החברתיות, כך שכל אחד יוכל לגדל את הילד שלו בדרך שהכי בריאה עבורו. בסופו של יום, אם משהו יקרה, האנשים האלה ששופטים מהצד לא יהיו שם".