עברה שנה, ושום דבר לא השתנה. זה, בגדול, מה שאפשר לומר על מאמציה של אפל לשפר את תדמיתה בעקבות הביקורת החריפה שנמתחה על תנאי העבודה בתאגיד פוקסקון הטייוואני, שמפעליו מייצרים עבור אפל את מכשירי האייפון שלה בסין. אפל אמנם הציגה תוכנית לשיפור התנאים, אך המציאות בשטח נותרה כשהייתה, כך מספר צ'יה מינג (שם בדוי, פרסום שמו האמיתי או כלי התקשורת שבו הוא עובד ללא אישור משלטונות סין עלול להביא להשעייה ארוכה) – עיתונאי סיני שהסתנן למפעל פוקסקון בטאי-יואן בריאיון מיוחד למגזין m .
הוא התחזה לפועל, הועסק, ובילה כשבוע בפס הייצור של האייפון בקיץ האחרון. "הלילה הראשון שבו הגעתי למפעל היה פשוט סיוט: ערימת זבל גדולה עמדה בכניסה לכל חדר וכל הבניין מעלה צחנה של אשפה שעמדה כל הלילה, זיעה וריח חזק של ספוג. המצעים שקיבלתי היו מלאי כתמים ואבק, וכשפתחתי את המגירה שלי, זחלו משם מקקים", הוא נזכר.
האנגלית של מינג טובה, וניכר כי החוויה במפעל עוד חיה בזיכרונו. הוא לא היחיד שניסה לחשוף את מעלליה של אפל בסין – פרסומים נוספים בתקשורת הבינלאומית הרימו את המסך על הזוועות שמתרחשות במפעלים והתנאים הקשים שבהם עובדים האנשים שמרכיבים את המכשירים הפופולריים: חשיפה לחומרים מסוכנים, 150 שעות נוספות בחודש, 90 ימי עבודה רצופים ללא חופשות, מגורים בתנאים תת אנושיים ויחס קשה מהמנהלים הם רק חלק ממה שמתרחש במפעלים, לפי העדויות הרבות.
התנאים הקשים אף הביאו לגל התאבדויות בפוקסקון בשנים האחרונות: 18 עובדים ניסו להתאבד במפעלי החברה, 14 מהם הצליחו. סטטיסטיקת ההתאבדויות בחברה נמוכה מסטטיסטיקת ההתאבדויות הכללית בסין. פוקסקון, מצדה, בחרה לפתור את הבעיה באמצעות התקנת רשתות וסורגים במגורי העובדים.
בעקבות הביקורת החריפה על המצב במפעלים, אפל השתכנעה כי היא מוכרחה להילחם על שמה הטוב ולנקוט צעדים שונים בניסיון לשנות את תדמיתה. בפברואר 2012 פתחה אפל את אחד ממפעלי פוקסקון בפני רשת הטלוויזיה abc. כתב Nightline סייר במפעל, דיבר עם עובדים והעלה טענות על שכר נמוך במיוחד. בכתבה צולם, בין היתר, קו ייצור שבו מכונות, ולא אנשים, מאשרות את איכות המוצר, וקול מתכתי חוזר ואומר "אוקיי", "אוקיי", "אוקיי" על כל מכשיר. עובדים קטינים, כפי שנטען בעבר שיש בו, לא נראו, ואחת הטענות שהועלו כלפי abc היא של העדר שקיפות. בכתבה עצמה נמסר גילוי נאות: "דיסני היא חברת האם שלנו ומחזיקת המניות העיקרית בדיסני היא קרן סטיב ג'ובס".
אפל המשיכה לנסות לטהר את שמה ושכרה גוף בשם "התאחדות העבודה ההוגנת" ונתנה לו להיכנס למפעלים של פוקסקון. במרץ 2012 הפיקה ההתאחדות דו"ח על המצב העגום שם, והציגה תוכנית שיקום שאמורה להסתיים ביולי השנה. ביולי 2012 קיימה ההתאחדות בדיקה שמצאה שיפור גדול בתנאי העובדים. רק חשוב לזכור שאפל היא זו שמשלמת על הבדיקה שמבצעת ההתאחדות, מה שמציב את האובייקטיביות שלה בסימן שאלה.
אלא שמינג עבד במפעל אחרי שתוכנית השיקום של ההתאחדות לעבודה הוגנת החלה: "תאמיני לי שההתאחדות לא עשתה שום דבר", הוא מבהיר, "כמו שאת יכולה לנחש, כלום לא השתנה אחרי הדו"ח שלה במרץ. המשכורות של העובדים בחלק מהמפעלים אולי עלו, אבל הן נותרו עדיין בתחתית דירוג השכר, טיפה מעל שכר המינימום בסין. הממצאים של הדו"ח הם אוויר בשביל אפל ופוקסקון".
על מנת להבין למה הדיון על המשכורות תפס את תשומת הלב הציבורית, יש לציין שמשכורת של עובד פשוט היא 1.4 דולרים לשעה. שעות נוספות הופכות להיות הכרחיות עבור חלק מהם. השכר החודשי מסתכם ב-245 דולר לחודש. אחרי 40 שעות נוספות יגיע עובד לסכום של 321.6 דולר לחודש.
גם כתב הטלוויזיה הצרפתית, בתוכנית "שליח מיוחד" המשודרת בערוץ פראנס 2, הצליח להסתנן למפעל בסוף 2012 וגילה שדבר לא השתנה בעקבות הדו"ח ושהעובדים עדיין סובלים מתנאים תת אנושיים. חלקם משוכנים במגורים שעדיין לא סיימו את בנייתם, ללא חשמל ומים, וחלקם תלמידי בית ספר שהמנהל שלהם איים עליהם כי לא יקבלו את תעודת הבגרות אם לא יעבדו במפעל.
היד התנפחה, החומרים חדרו לדרכי הנשימה
במפעלי פוקסקון בעולם עובדים 1.2 מיליון בני אדם. במפעל בטאי-יואן שאליו הסתנן מינג, עובדים 79 אלף איש. מדובר בעיר בתוך עיר, מתחם ענק הכולל מגורים לעובדים, חנויות, אולמות בידור, קפיטריה ומשרד דואר. "השימוש במתקנים הוא לרוב בחינם, שני שלישים מאולמות המשחקים לא פועלים בגלל תקלות, באולם הבידור מוקרן שוט של חדר ישיבות ולא הצלחתי למצוא בכל המתחם מקום אחד שמוכר כסאות ישיבה, מתלה כביסה או בירה", הוא מספר.
תהליך הגיוס של מינג החל ברגע שהגיע למפעל. "ביקשו ממני למלא טופס שבודק את מצבי הנפשי וכלל 30 שאלות על החודש האחרון, למשל: 'האם חווית מצב של טראנס מנטלי לאחרונה?'. אחרי שהגשתי את הטופס, נלקחנו באוטובוס למפעל עצמו והגענו למגורים".
כל חדר מיועד למגורים של עשרה עובדים ועולה 17.7 דולר לחודש, כולל חשמל ומים. בחדר גרים עובדים מקווי ייצור שונים, לכן אין הרבה הזדמנויות לרכוש חברים חדשים במפעל. כשמינג היה יוצא לעבודה חבריו לחדר היו מגיעים לישון בחדר, ויוצאים לקו שלהם כשהוא חזר ממנה. בחדר שלו התגוררו רק חמישה עובדים נוספים, אבל יש חדרים שבהם נדחסו יחד גם שבעה ושמונה אנשים בחלל הקטן.
הבוקר הראשון במפעל החל בקפיטריה. כמו המגורים, גם האוכל בתשלום. מחירי הארוחות הפשוטות והזולות ביותר נעים בין שלושה סנט לארוחת בוקר לשבעה סנט לארוחת צהריים, העובדים כנראה לא מאוד מרוצים מהאוכל. "בארוחת הבוקר פתאום שמעתי קללה ומישהו צעק: 'האוכל הזה נורא! אל תצפו אחר כך שאעבוד פה שעות נוספות!'", מספר מינג, "אחרי הצעקה הוא סינן שהוא הולך להרוס את המיטה והמגורים לפני שהוא יעזוב. אולי זו הסיבה שהיה חור גדול בקרש של המיטה שלי".
אחרי ארוחת הבוקר העובדים נלקחו כדי לחתום על חוזה ההעסקה: "הדגש הגדול בחוזה הוא על סודיות, והוא כולל ארבעה נושאים שחייבים להישאר חסויים: האינפורמציה הטכנולוגית, נתוני המכירות, נתוני הייצור ומשאבי האנוש של החברה. מיותר לציין שקנס כבד יוטל על מי שיעז להפר את הסודיות".
למרות השמועות על סעיף שקובע כי במקרה של התאבדות משפחת העובד לא תקבל כסף, החוזה שמינג קיבל לא התייחס לנושא וגם לא כלל הרבה מידע על שעות נוספות. תחת הסעיף שנושא את השם "נזקים אפשריים לעובד בתהליך הייצור", היו מפורטים עניינים רבים, בהם חשיפה לרעלים, רעש ואבק. "היינו אמורים לציין למה ניחשף במהלך העבודה, אבל קיבלנו הוראה מהמדריך שלנו לסמן x במשבצת שמצהירה שלא ניחשף לשום דבר מזיק, על אף שזה לא נכון", מסביר מינג. "זה כנראה אמור להניח את דעתן של רשויות הבטיחות בעבודה שאמורות לפקח על המפעל".
באחת הכתבות על מפעלי פוקסקון שהתפרסמה ב"ניו יורק טיימס", נאמר שחלק מעובדי פוקסקון נחשפו במהלך עבודתם לכימיקל שנותן למסך האייפון את התחושה הייחודית שלו – ולהם, מחלת עצבים ופגיעה קשה. מינג, מצדו, פגש עובד שסיפר לו שמסכת ההגנה שלו מוחלפת פעם בשבוע במקום מדי יום למרות החשיפה לחומרים שחודרים לגרונו ולאפו, נחשף לרעש כבד וגם שמע מעובד איך ידו התנפחה עד שנראתה כמו טלף של חזיר בגלל הרכבת האייפונים. בכל מקרה הוא סימן את המשבצת לפי ההוראות.
המסר העיקרי: "צייתו להוראות"
אחרי החתימה על החוזה התחיל מינג את שלב ההכשרה שנמשך ארבעה ימים. במהלכו עוברים העובדים סדרה של הרצאות וסרטי הדרכה על ההיסטוריה של החברה, בטיחות בעבודה, מדיניות המפעל והתקנון שלו. המסר שחזר שוב ושוב בהרצאות הוא אחד: צייתו להוראות. אחד המדריכים הגדיל לעשות והבהיר שהיחס לעובדים אולי לא ימצא חן בעיניהם – אבל זה לטובתם. "תקנון המפעל כולל 70 חוקים וחובות שהפרה שלהם גוררת עונש, ורק 13 זכויות לעובד", מספר מינג. "חוץ מהתקנות יש גם המון חוקים לא כתובים שנאכפים בשרירות לב באמצעות מניפולציות של מנהלי הקווים או המפקחים. למשל, מנהל קו יכול לקבוע שכל עובד ילך לשירותים רק פעם במשמרת או להורות לכולם לשבת ישר ולא לזוז או להתנדנד".
אחרי סיום ההכשרה מינג חש ברע. עלה לו החום והוא סבל מכאבי ראש, כל זה לפני שעבד שעה אחת במפעל. הוא ביקש לראות רופא וגילה שבבית החולים במפעל, שמעסיק כאמור כ-80 אלף עובדים (כמו אוכלוסיית העיר מודיעין), יש רופא אחד במשמרת.
אחרי שבוע של הכנה, הגיע היום הראשון לעבודה. שם, בכניסה לקומת הייצור, מוצב שלט "סודי ביותר" וגם גלאי מתכות. "הסבירו לנו שכל מי שימצאו עליו מתכת – יפוטר במקום. זה לא משנה אם מדובר בעגילים או באבזם חגורה. מי שיפעיל את האזעקה יאבד את העבודה. "מישהו סיפר לי שזה קרה לעובד שנכנס בטעות עם כבל של USB". מינג עבר את הגלאי בשלום ונכנס לקומת הייצור, שם קיבלו את פניו קולות חזקים של מנועים וריח של פלסטיק. המפקח הזכיר לנוכחים שמרגע שהם מתיישבים הם חייבים לציית להוראות והציג בפניהם את הפלטה האחורית של האייפון 5. "אתם צריכים להיות גאים שנפל בחלקכם הכבוד לייצר את המכשיר הזה", הבהיר.
מרגע זה מתחילה העבודה הפיזית והמעייפת. הקו של מינג אמור לכסות את פתח האוזניות ואת היציאות של המכשיר, כדי שהצבע שיותז עליהם בשלב הבא לא יחדור אליהם. לשם ביצוע המשימה הזו חובשים המגויסים החדשים מסיכה וכפפות, וצופים בעובדים המנוסים. העבודה מתחילה בשמונה בערב וב-23:00 יש הפסקת אוכל. בחצות הלילה מינג התייצב שוב לעבודה, כשהמשימה הפעם לסמן את נקודות החיבור על גב האייפון בעזרת טוש על בסיס שמן: "כל שלוש שניות הוסעה אליי פלטה חדשה.
הייתי אמור להרים אותה, לסמן עליה ארבע נקודות ולהחזיר אותה לסרט הנע בזמן הזה. העבודה פשוטה, אבל החזרה משעממת”, הוא אומר. "מנהלי הקווים התייחסו אלינו כמו לחיות, כמו למכונות. אין כבוד, אין רגשות. אחרי כמה שעות של עבודה התחילו לי כאבים קשים בצוואר ובידיים. המפקחים נזפו בי שאני שופך יותר מדי שמן בסימון, אבל זה כלום לעומת הנזיפות שקיבלו השותפים שלי. הם היו צריכים להדביק נייר דבק בגודל של כ-5 מ"מ על הנקודות שאני סימנתי. אחד העובדים שמולי התעייף ונשכב לרגע. המפקח שם לב אליו והעניש אותו בעמידה של 10 דקות בפינה".
בשש בבוקר, אחרי אלפי תנועות זהות, מינג היה מותש ורעב. העבודה מתבצעת על סרט נע, אף אחד לא מפסיק עד שבע בבוקר אז מסתיימות עשר שעות המשמרת שלו. "המפקח צעק: מי עייף בחמש בבוקר? כולנו פה כדי לעשות כסף! בואו נעבוד יותר!”. הציעו לנו לעבוד שעתיים נוספות עבור ארבעה דולר. לא הצלחתי להבין מי יעשה דבר כזה". שכרם המגוחך של עובדי "פוקסקון" עשוי לשפוך אור על המוטיבציה שלהם לסחוט מגופם עוד שעתיים אחרי לילה כזה.
בימים הבאים חיכתה למינג חוויה דומה. "חזרנו לאותה סיטואציה וכולנו היינו עצבניים. כל פעם שהרמנו והחזרנו רכיב לסרט הנע קיללנו כדי לשחרר לחץ. רק שניים מהעובדים החדשים שדיברתי איתם הצליחו לסדר לעצמם מקום במחלקת בקרת האיכות, שם זוכים למנוחה של עשר דקות שלמות כל שעתיים".
אפל היא לא היחידה
ב-2012 אמר טים קוק ש"אפל מתייחסת ברצינות לתנאי ההעסקה, ומקפידה על כך שכל עובד יקבל את הזכות ליחס הוגן ולסביבת עבודה בטוחה". עד כמה זה נכון, תשפטו בעצמכם. אבל מה שבטוח הוא שלא רק אפל מעסיקה את עובדיה בתנאים קשים. במפעלי פוקסקון בסין מייצרים גם קינדלים, פלייסטיישן ו-wii u, אך למרות זאת, אפל היא זו שסופגת את עיקר האש. דו"ח של ועדת העבודה הלאומית האמריקאית מצא תנאי העסקה לא אנושיים גם במפעל KYE, שמייצר עבור סמסונג, מיקרוסופט, אייסק, HP ו-Asus. במפעל הסיני הזה שולם שכר של 50 סנט עבור כל אחת מ-82 שעות העבודה השבועיות של העובדים, ובמהלכן נאסר עליהם להשתמש בשירותים או לדבר. הם עומדים לאורך כל המשמרת, שיכולה להגיע גם ל-15 שעות ברציפות, ואת שווי ההפסקה שהם מקבלים מנכים להם מהמשכורת.
כשזה מגיע לתנאי העסקה קשים, סין על המפה, אבל לא לבד: ערוץ הטלוויזיה הגרמני ARD חשף לאחרונה כי מאבטחים של אמזון, שייתכן כי הם קשורים לקבוצה ניאו-נאצית, נשכרו כדי להפחיד את עובדי המחסנים הזמניים של החברה. העובדים הזמניים הם מהגרי עבודה, כולל ממדינות מערביות כמו ספרד, שסבלו ממשמרות שכללו הליכה של 17 קילומטרים ב-8 שעות, 15 ימי עבודה ברצף, שכר נמוך מזה שהובטח להם לפני שהגיעו לגרמניה, סכנת פיטורים תמידית, וחיפושים תדירים של המאבטחים במגורים שלהם ועל גופם.
גם העובדים של חברת התקשורת "פראנס טלקום" הצרפתית התלוננו על תנאי עבודה קשים שכללו יעדי ביצוע בלתי אפשריים, העברה כפויה של עובדים מתפקיד לתפקיד ומסע הטרדות פסיכולוגיות, שהביאו להתאבדות של עשרות עובדי החברה. חלקם הותירו אחריהם מכתבי התאבדות שמפרטים את הלחץ והאומללות בחברה. מנכ"ל החברה נעצר לחקירה. גם כאן טענה החברה להגנתה שמספר ההתאבדויות בחברה אינו עולה על הממוצע הארצי בצרפת.
אחרי שלושה ימי עבודה מינג עוזב את המפעל. יותר מחודש אחרי הוא סבל מכאבים בשרירים, אבל הכאב האמיתי, הוא מסביר, הוא על העובדים שיסבלו שנים על גבי שנים של עבודה קשה ולחץ פיזי ונפשי. "הייתי רוצה לפנות לקוראים ולקוראות שלך בישראל ולומר: להשתמש במוצרים של אפל זה לא רע, אבל מה שאפל עושה הוא מרושע. צריך לעשות משהו כדי לעצור את זה”.
היית מצפה ממשתמשי אפל לעשות משהו כדי לשפר את התנאים של העובדים?
"מה, שכל המשתמשים יכתבו מכתב למנכ"ל אפל טים קוק? שיעשו חרם על המוצרים? כמה אנשים באמת יעשו את זה? האמת היא שאני חושב שמשתמשי אפל לא יכולים לעזור לעובדים בפוקסקון. הבעיה של העובדים תלויה בממשלה הסינית ובתאגיד".
הפעולות של אפל: פיקוח על שעות, הכשרה לבטיחות
אפל העדיפה שלא להעביר תגובה רשמית לנאמר בכתבה, אבל ביקשה להסב את תשומת לבנו לדברים הבאים: לטענת אפל היא מפרסמת דו"חות בדיקה חודשיים על שרשרת הייצור שלה בשבע השנים האחרונות. בנוסף, מבקשים להבהיר שם, הגבלת שעות העבודה היא עדיפות עליונה עבור החברה ולכן העבודה במפעלים הוגבלה ל-60 שעות שבועיות (פרט למקרים חריגים) ושעות נוספות משולמות. לטענת אפל היא עוקבת אחר יותר ממיליון עובדים, ומצאה שממוצע שעות העבודה במפעלים הוא פחות מ-50 שעות שבועיות. אפל ביקשה להסביר שלצערה שעות עבודה ארוכות הן סטנדרט בתעשייה. לטענת החברה ב-2011 היא הצליחה לטפל בחריגות באופן נקודתי אצל ספקים שונים.
כמו כן אפל ביקשה לציין שבחברה שמים דגש גם על בטיחות עובדים, והספקים חייבים לתת לעובדים ציוד הגנה והכשרה מתאימה. לטענת החברה היא הכשירה כ-550 אנשים כדי להדריך את הספקים בנושאי בטיחות, ואם נמצאת תקלה באחת הבדיקות היא מתוקנת מיד.