_i.jpg "פייסבוק HOME")
מונוסודיום גלוטמט. אתם מכירים את הטעם הזה, בצומת הקולינרי של פרינגלס בואכה ביסלי גריל, די טעים וממכר רצח, כזה שמניע את היד שלך באופן בלתי רצוני בין השקית והלוע הלוך ושוב בקצב גובר. הלשון בוערת ממליחות, החך מתייבש עד התקלפות, הבטן נאנקת, אבל היד המכושפת לא חודלת עד אחרון פירורי הקרקעית.
עכשיו קחו את החברים שלכם, תקצצו דק מאוד וערבבו היטב עד לקבלת עיסה אחידה. הוסיפו מונוסודיום גלוטמט, חיתכו לפיסות קטנות ואחידות ואירזו באופן אסתטי. בענף הלול זה נקרא צ'יקן נאגטס. בעולם שלנו, פייסבוק Home.
מדובר בצעד האגרסיבי שנקטה פייסבוק לפני כשבוע, כשהפכה את הניוזפיד שלה למסך הבית של גרסת האנדרואיד החדשה שהשיקה. הפואנטה פשוטה - ברגע שלוקחים את הטלפון ליד רואים קודם כל מה קורה בפייסבוק. אם רוצים לעשות משהו אחר, כמו לחייג, צריך להתפתל בעקבות התפריטים.
לא תעזו להתנתק
האמת שעכשיו דימויים מתחום החטיפים נראים קצת חיוורים. אז בואו נדבר על מחטים וורידים. Home החמים הוא המחט שפייסבוק מחדירה חרישית לווריד שלנו. זה שם, בכיס, בתיק, כל הזמן. כל כמה שניות מתחלף משהו. הסרתם את העיניים - פספסתם עדכון, החמצתם חבר. מצד שני, לכל רגע של שעמום, לכל שנייה של המתנה או מבוכה, יש פתרון. אם טרדות או הרהורים קיומיים תוקפים אתכם, פשוט החדירו את המכשיר לזרוע ותחושת נימול ורדרדה תערפל את חושיכם.
מכאן לא תצא הקריאה להתנתק מפייסבוק. אסטרואידים נטושים במרחבי החלל לא עושים לנו את זה. גם לא בכי ונהי על החבר'ה של הקומזיצים והגוגואים. חברויות פייסבוק יכולות להיות קשר חברי לא פחות, ומי שבחר בהן, לבריאות. השאלה אם עוד אפשר לקרוא לזה בחירה.
כי פייסבוק מעמיקה את השליטה שלה בזמן שלנו, בסוג החברים שלנו, אפילו בנושאים שאנחנו מדברים עליהם. פעם המתחרים שלה היו אתרים אחרים על מסך המחשב (חבר'ה, מקושרים, מייספייס), עכשיו היא כבר נלחמת בבירה בפאב, בפגישה עם חברים לסרט או למשחק כדורגל. פייסבוק רוצה להיות האינטראקציה החברתית הכי זמינה ומיידית, ולכן היא נדחקת למרחב הכי אישי ואינטימי, בין העיניים שלנו למסך הסלולרי, זה שאנחנו נחשפים אליו ממילא כל עשר שניות. לא מאמינים? כמה זמן אתם מצליחים למשוך בין הצפצוף שמבשר על נחיתתה של הודעת סמס או ווטסאפ חדשה במכשיר ובין הקריאה שלה? חמש שניות? חמש עשרה? הרי גם כשאנחנו מתקלחים, יש סיכוי לא רע שנשלח יד מגששת אל המגבת וממנה אל המכשיר. כשאנחנו נוהגים, אנחנו נסכן את החיים שלנו כדי לספק את הסקרנות. זה לא במקרה. זו ביולוגיה אנושית.
אבל בפייסבוק Home כבר לא מחכים לצפצופים. העדכונים רצים נונסטופ. נראה אתכם מתעלמים מזה. ובכלל - אי אפשר לעקוף את העדכונים או סתם לשכוח מהם. הם הרי מסך הבית. רוצים לדעת מה השעה? קודם תעברו דרך פייסבוק. רוצים לחייג למישהו? לענות לסמס, לבדוק מייל? המסך של פייסבוק תמיד ילכוד את העיניים ראשון.
מי שחושב שפייסבוק היא רק התפאורה לקשרים החברתיים שאנחנו בוחרים, צודק כמו קולומבוס שצועק "היי, הנה הודו". פייסבוק איננה פעולה בצופים. פייסבוק זה תאגיד שנסחר בבורסה בניו יורק. יש לו בעלי מניות. מלאי חומר הגלם שלו זה הקשרים החברתיים שלנו, ויש רווחיים יותר ויש פחות. אם קיימנו קשר עם מותג שמשלם עבור הזכות להגיע לעיניים שלנו, ברור שהפכנו רווחיים יותר עבור פייסבוק. כשפייסבוק צריכה להחליט מה ייכנס לעמוד הבית שלנו, היא בוחרת לנו חברים ונושאי שיחה שמתאימים בעיניה - ופוסלת אחרים. לא כל סטטוס חייב להניב הכנסות כספיות, אבל כל סטטוס חייב להביא תוצאה אחת - לגרום לנו לפתוח שוב את המסך בעוד כמה שניות. סמים, ידידיי, זה לא עניין לחובבנים.
שיחה בארבע עיניים הפכה למיומנות נשכחת
קחו דוגמה. אני אוהב את הפוסטים של עוזי וייל. אבל מה, בדרך כלל נהיה שם כזה סלט של לייקים ותגובות, שאני לא מרגיש צורך לדחוף גם את הלייק שלי. קורא והולך. לא יודע אם זה קשור, אבל פייסבוק כמעט אף פעם לא מכניסה לי את עוזי וייל לניוזפיד. או שאולי היא כן מכניסה אבל אני מפספס. אני לא בדיוק יודע. פייסבוק לא חשפה בפני איך היא מקבלת החלטות כאלה, את האלגוריתם הסודי שלה שמחליט מה להציף ומתי. אבל היא בהחלט מצפה ממני לחשוף את כל הסודות שלי. יותר מזה - היא מצפה ממני לתת לאלגוריתם הסודי שלה לנהל נתחים גדולים יותר של החיים החברתיים שלי.
אז מה, שנתנתק? הצחקתם את צוקרברג. בעוד בני העשרה מתמחים באלף גון וצבע של הקלדת "חחחח", מסתבר שהם פחות ופחות יודעים איך מתנהלים בלי זה. כישורי תקשורת בין אישית הולכים ואובדים, לנהל "שיחה בארבע עיניים" ו"לקרוא שפת גוף" הופכים למיומנויות נשכחות, כמו האינדיאנים שמביטים לשמיים ויודעים שבשבע בערב יהיה מבול.
לפני עשר שנים רעש עולם ההיי-טק, כשמיקרוסופט הואשמה שהיא מנצלת את כוחה המונופולי במחשבים האישיים שלנו כדי למכור תוכנות נוספות. עכשיו זה נשמע כמו בדיחה רפה. המכונה של פייסבוק מנצלת את כוחה המונופולי בתוך המוח שלנו כדי לבנות לנו קשרים חברתיים רווחיים מבחינתה - על חשבון קשרים לא רווחיים בעליל.
הסיסמא של פרינגלס היא "once you pop you can't stop". לחבילת החטיפים של פייסבוק אין תחתית. סדנת הגמילה מהמונוסודיום גלוטמט הזה כבר לא תיגמר בשבועיים ביערות הכרמל.