5 מלחמות, 2 אינתיפאדות ורצח ראש ממשלה - כל אלה והרבה יותר התחוללו לבד, בלי העזרה של מארק צוקרברג. אם יש לו דם על הידיים, כמו שאומר גלעד ארדן, הוא בטוח לא בראש רשימת האחראים ל"מצב". אבל היחס לפייסבוק חייב להשתנות, ובזה צודקים חברת הכנסת רויטל סוויד והשר ארדן, שהגישו הצעות חוק לפיקוח על פייסבוק ורשתות חברתיות אחרות.
יש דבר אחד שחייבים להבין: פייסבוק זה לא הדואר ולא בזק. היא לא סתם אמצעי תקשורת נייטרלי, שמאפשר לאנשים להעביר מסרים מפה לשם. פייסבוק היא זו שבוחרת את הפוסטים שהכי מרגשים ומפעילים אותנו, והיא זו שמחליטה כמה אנשים ייראו אילו פוסטים. כל עוד אף אחד לא התלונן, אין הבדל בין סרטון של גורים מתוקים של צבי ים או לסרטון הדגמה לאיפה הכי נכון לדקור יהודים - זה אותו דבר.מדפסת כסף. פייסבוק כל כך יעילה ורווחית, כי היא מתאימה את הפוסטים לקוראים, למצב הרוח שלהם, לסוג האנשים. כבר הוכח שיש לפיד השפעה אמיתית על מצב הרוח שלנו ועל העמדות שלנו. כשהיא במיטבה, פייסבוק היא עורך-העל של המחשבות והרגשות שלנו.
אמצעי תקשורת מהסוג הזה רגילים להתגונן תחת "טענת הצינור", שאומרת "אנחנו רק צינור בין המסרים, רק המתווך בין אנשים". במקרה של פייסבוק הטענה הזו לא רלוונטית. זה צינור כל כך מתוחכם ואקטיבי, שהחשיבות שלו עולה על המסרים עצמם.
באירופה הפסיקו להתכופף
שנייה, שנייה, אני יודע מה מלחיץ אתכם. אותו דבר מלחיץ גם אותי. אבל העידן הזה, שבו האינטרנט הוא מעל או מעבר לחוק, מתחיל להסתיים, ודווקא במדינות היותר נאורות הבינו את זה. מדינות רבות באירופה כבר מזמן הפסיקו להתכופף בפני הוד תאגידיותו האמריקאית של פייסבוק. האיחוד האירופי כולו ומדינות אירופה כל אחת לעצמה, קובעות חוקים לגבי פייסבוק ורשתות חברתיות, והן מתיישרות על פיהן.
בגרמניה למשל, רגישים מאוד לנושא הכחשת השואה. שם דרשו מפייסבוק להקדיש משאבים לטיפול נקודתי בבעייה הזו, ולא לאפשר לפוסטים מכחישי שואה לקבל תהודה. דרשו – וקיבלו. אז מה תגידו, גרמניה לא דמוקרטית? אין בה חופש ביטוי? יש, תחת הכללים שהמדינה הגרמנית קבעה, ושחלים גם על פייסבוק. הניצן הראשון בישראל לשינוי הגישה ניתן לפני שבועיים, כששופטת ישראלית הבהירה לפייסבוק שהעובדה שמטה החברה באירלנד או בארה"ב, לא תמנע מאזרחים ישראלים להגיש נגדה תביעות בבתי משפט ישראלים. ההשפעה של פייסבוק על החיים שלנו כאן גדולה מדי, מכדי להשאיר את החוקים בידיים עלומות שאנחנו לא בחרנו.
פייסבוק תפס נורא חזק בישראל. בואו נודה על האמת, הוא זה שקובע היום את גבולות חופש הביטוי בשיח במדינת ישראל. אבל את החוקים שעל פיהם מסננים ומסירים שם פוסטים – לא אנחנו קובעים. אנחנו לא יודעים מה הסטנדרטים, אנחנו לא יודעים כמה אנשים יושבים במשמרת ופוקחים עין על מה שקורה ברשת, ותוך כמה זמן הם מחוייבים להסיר פוסטים מסיתים או מבזים. אולי צריך לדרוש ממנה שהאחראים על סינון התוכן בישראל יהיו מקומיים, שמכירים את המנטליות ואת האקטואליה וכפופים לחוק המקומי.
קנס של 300 אלף שקל
וכן, אני בהחלט חושש. בהצעת החוק של גלעד ארדן כבר ראיתי סימנים מעידים למדרון החלקלק. "העלבת עובד ציבור". גבולות חופש הביטוי בכל הקשור להתבטאות נגד ח"כים או שרים צריכים להיות מאוד גמישים. מצד שני, אני יודע שיהיה קשה לסובב את הגלגל אחורנית. מי שרוצה לומר משהו בעייתי או מסית, ימצא את הדרך. לא יסגרו מחר את האינטרנט.
אבל אין סיבה שכללי חופש הביטוי של מותר ואסור שחלים עכשיו עלינו כאן במאקו, או בערוץ 2, לא יחולו גם על פלטפורמת השיחה והדעות הכי משפיעה במדינה. רק צריך לזכור שפייסבוק איננה פלטפורמה שקופה – אלא כלי תוכן מתוחכם שמחליט מה להבליט לפי שיקולים פיננסיים.
הצעת החוק של ח"כ רויטל סוויד רוצה להטיל קנס של 300 אלף שקל על רשת שלא תסיר תוכן כזה בתוך 48 שעות. אלוהים מצוי בפרטים הקטנים – מי מחליט, ומתי, ואיך, ועל סמך מה, ומה גובה הקנס. אבל דבר אחד ברור לי – בלי סנקציה כואבת, פייסבוק תמשיך לשים קצוץ עלינו ועל החיים שלנו.