זה ממש מרתיח. אחרי כל היזע והדם שהגיר משה כחלון עד שהצליח להוריד את החשבונות הסלולריים המטורפים שנהגנו לשלם, עלולה כל העבודה הזו ללכת לפח. "מחירי הסלולר יעלו ויחזרו למה שהיו לפני שלוש שנים", הזהיר השבוע אריאל שרייבר, מנכ"ל חברת הסלולר YouPhone בכנס GoMobile, שנערך על ידי מידע כנסים בשיתוף NEXTER. אתם מוכנים לזה? לחזור לעידן של 200, 500 ואלף שקלים בחשבון הסלולר?
אז למה יעלו? כי טכנולוגיה חדשה הגיעה לעיר. עידן הדור השלישי בסלולר כבר נגמר, והדור הרביעי כבר כאן. חברות הסלולר מתאגדות כדי להקים ביחד תשתיות תקשורת משותפות, מה שעלול להוביל שוב להקטנת התחרות בשוק סלולר ואולי אפילו לתיאום ולעליית מחירים. טכנולוגיה חדשה נכנסת לשוק, והיא עלולה לחסל את המהלך היפה של שר התקשורת הקודם, ולהפוך אותו לאפיזודה חולפת.
בפאנל שאלתי את היושבים לצד שרייבר, בכירים מפרטנר ומהוט מובייל, האם בעוד כמה שנים לא נזכור שפעם היתה פה תחרות נורמלית ומחירים נמוכים. הם אמרו שלהיפך. שיתוף הפעולה בין חברות הסלולר ישאיר את המחירים נמוכים, כי התשתיות יקרות, ואם כל חברת סלולר תקים תשתית עצמאית, זה יעלה לה מאות מיליונים – שאנחנו נשלם. משרד התקשורת צריך להחליט מה הדבר הנכון יותר. החלטה קשה. יש עוד הרבה החלטות קשות כאלה, כל הזמן.
נתניהו מתקדם, הממשלה? לא בטוח
השבוע פגשנו, עיתונאי קשת ו-mako (ו-NEXTER כמובן), את ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא הרבה לדבר על הטכנולוגיה הישראלית. אם שואלים אותו, היא זו שתביא את ישראל ואת כלכלתה לקדמת המפה העולמית. אפילו יותר מהסכם שלום עם הפלסטינים. ייתכן שזה נכון. רק שמתחת לפני השטח, הטכנולוגיה עושה עוד משהו – היא משליכה עוד ועוד אתגרים לפתחה של הממשלה שהוא מנהל, בכל התחומים. והממשלה רחוקה מלהתמודד עם הקצב, רחוקה ומתרחקת. תחשבו על תותח כדורי טניס שיורה אליכם כדורים בקצב הולך וגובר. אתם עוד מצליחים איכשהו לענות על רובם, אבל אז התותח משתגע ומתחיל לפלוט כדורים בצרורות.
בשדה הקרב, בתכנון תקציב המדינה ביחס להתרחשויות בעולם. במשק האנרגיה והחשמל, בשוק הבריאות והתרופות. בחקלאות, בתחבורה, בתקשורת. הטכנולוגיות לא מחכות לך, הן תוקפות. לא קפצת עליה היום, עברו דקותיים, והנה נשארת מאחור. וכל טכנולוגיה מביאה איתה עולם שלם של משמעויות תרבותיות, ארגוניות, כלכליות, אפילו מוסריות. למי יש כוח להתמודד עם זה ללא הרף?
פתאום אפשר לגדל רקמת בשר לאכילה בתוך מעבדה. זה כלכלי? זה מוסרי? צמחונים וטבעונים יחזרו ללעוס סטייקים? ומה לגבי שיבוט בני אדם? והאם נכון להתחיל עכשיו לחפור רכבת תחתית בתל אביב, כשהעולם כבר זז לסוגים אחרים של תחבורה ציבורית? והאם נכון לסגור טייסות וגדודי טנקים לטובת הכשרה של עוד מתכנתים ל-8200? אינספור דילמות חדשות כאלה תוקפות את המדינה מדי שנה, בקצב הולך וגדל. כל שאלה כזו דורשת מחקר מעמיק, דיונים בכנסת, החלטות שרים, הצבעות. אבל אין זמן. ואין בממשלה מספיק אנשים טובים. כחלון פתר את הבעיות בשוק הסלולר אחרי שהתמקד בו שנתיים-שלוש. בדרך הוא ויתר על הטיפול בשווקי הטלוויזיה, הכבלים והלוויין והאינטרנט. והנה, גם שוק הסלולר עלול לדרוש רמונט כולל בעוד חודשים ספורים.
אין מנוחה, אין נחלה
זו לא בעיה רק של הממשלה הישראלית. זה נכון לכל ארגון בעולם, אפילו לכל אדם. חברות גדולות, שפעם הכינו תוכניות אסטרטגיה לחמש או עשר שנים קדימה, מוותרות על זה. "אנחנו רואים קדימה שנה-שנתיים מקסימום", אמר לי מנהל בכיר בבנק גדול. "מה יקרה אחר כך? אין לנו מושג. אז חבל לתכנן".
אז שקט לא יהיה פה, אפילו לא רגיעה קטנה, איזו תהדייה זמנית. לכן צריך להסתכל על זה אחרת. כולנו חיים בניהול משברים בלתי פוסק ואינסופי. אתגרים, סכנות והזדמנויות חדשות מושלכות אלינו ברמה האישית, התעסוקתית, המשפחתית והמדינית. והשאלה היא איך אנחנו מתמודדים איתם. אנחנו נדרשים לעשות תיעדופים בלתי פוסקים בסגנון 80:20, להחליט במה להשקיע את הזמן וכמה בדיוק, ולקבל החלטות מהר. גם אם ההחלטה לא כל כך טובה, זה לא תמיד נורא משנה. העיקר שהיא הכי טובה שיכולתם לקבל במהירות. מחר גם ככה תצטרכו להחליט מחדש.