"עוד 10 דולר ותסגור רווח של 400 דולר בשבוע. אתה בטוח שאתה רוצה להתנתק"? מתחת יש שתי אפשרויות: זו שמוחשכת קצת: "התנתק", וזו שכבר מוארת: "המשך לנהוג".
ההודעה הזו, שענקית המוניות אובר שולחת לנהגים שלה ברגע שהם מבקשים להפסיק לעבוד, מנצלת חולשה אנושית ידועה – האובססיה למטרות. אנשים מכוונים את העבודה שלהם לפי מטרות כספיות. לפעמים הם רוצים להגיע איזה מספר שרירותי. לפעמים הם להרוויח לא פחות מאתמול. לא מעט נהגים, שהתכוונו כבר לעצור, לנוח, ללכת לאכול או לשחק עם הילד – אומרים לעצמם, נו טוב, עוד כמה דקות של עבודה, ונותנים גז.
החיים הדיגיטליים מוצפים בסוגים כאלה של בחירות, אבל עכשיו זה מגיע לעצבים הרגישים ביותר שלנו: האיזון בין עבודה, משפחה, פנאי ובריאות. וכאן נפתח עולם חדש של מניפולציות –בעיקר לשירותו של הבוס שיודע להשפיע על ההחלטות שלנו בעזרת המידע שאסף עלינו. הוא יכול לגרום לנו לבחור להמשיך לעבוד למרות שנמאס לנו ולתמרן אותנו נגד רצוננו - על ידי שימוש בטכניקות מעולם הכלכלה ההתנהגותית ותמריצים שלקוחים משחקי הוידיאו, ובעזרת תכנות ועיצוב של סביבת העבודה שלנו. רק שכאן זה לא רק עוד משחק. זה החיים עצמם.
"מחלקת נטפליקס"
רבים מאיתנו יהפכו לפרילאנסרים בשנים הקרובות. עובדי קבלן. עולם העובדים השכירים בעלי הזכויות הולך ומתכווץ, ועולם הפרילאנס גדל במהירות. יש בו גמישות שנוחה מאוד למעסיקים, וגם לרבים מן העובדים. אומת האינטרנט אוהבת מאוד את הפרילאנס: אייר בי-אן-בי, פייבר, etsy, אי-ביי, אובר, ליפט, גט, אפילו יוטיוב – כולם מציעים לנו הזדמנויות נהדרות, רק בלי תלוש. מה שאין בעולם הזה זה זכויות. הכוח כולו בידי המעסיק. ברוב המקרים רבים הוא גם לא מכיר אותך. הקשר בין אובר לנהגים שלה הוא, במידה מסוימת, כמו פייסבוק למשתמשיה. בעיקרון זה שירות כל כך טוב עד שהקהל לא יכול בלעדיו, אבל בשני המקרים הוא כולל ניצול ציני ושיטתי של חולשות והתמכרויות אנושיות.
אלגוריתם מיוחד מצוות את הנהג לנסיעה הבאה עוד לפני שהקודמת הסתיימה – זה קורה באובר וגם בליפט. לנהגים זה יתרון: זמני ההמתנה מתקצרים בין נסיעה לנסיעה. אבל אפשר להסתכל על זה בעוד דרך – ביטול השליטה העצמית. זה בדיוק מה שנטפליקס עושה, כשהיא מקפיצה את הפרק הבא – איך שהקודם עומד להסתיים. הכי קל כבר לא לגעת ולא לזוז, ופשוט להמשיך לבהות במסך. בכירים באובר סיפרו לניו יורק טיימס, שהאלגוריתם הגביר כל כך את מספר הנסיעות, שמספר נהגים פיתחו "מחלת נטפליקס" – חוסר יכולת לקום בזמן לשירותים. באדיבותה, הוסיפה החברה כפתור "pause”". בנטפליקס, אגב, אפשר לפחות לבטל כליל את הפיצ'ר הזה, של "הפרק הבא אוטומטית". באובר – לא. דיוויד לייבזון, כלכלן התנהגותי מהארווארד, טוען שלכל הפיצ'רים האלה יש השפעה עצומה על ההתנהגות. אנשים רבים לא נוגעים בברירת המחדל, אלא זורמים איתה. אוטו-פליי לסרטונים בפייסבוק, וי-כחול כפול בוואטסאפ, הצטרפות לקרן פנסיה, תרומת איברים. יו ניים איט.
יאו איזה משחק ממכר
מומחי משחקי המחשב גילו מזמן כבר שהדרך הכי טובה לגרום לנו להמשיך לשחק היא לטעת בקרבנו את התחושה שהמטרה הבאה - נקודות, זהבים, שלבים, בוסים - היא ממש מעבר לפינה. ככה מכניסים אנשים ללופים של משחקיות-יתר - ואת זה אומרים פסיכולוגיים. כשנהג אובר נכנס לאפליקציה, היא מיד מספרת לו כמה נסיעות עשה השבוע, כמה הרוויח ומה מצב הרייטינג שלו מול נהגים אחרים. כשהוא עולה על הכביש, אתה בעצם בתוך סוג של משחק מחשב. נהגים מעידים שהמידע הזה מעורר בהם חשק לעבוד יותר.
נוסעים שמשתמשים בגט (גט-טקסי) מכירים את התארים והצגים שגט מחלקת להם - "מלך הכביש", "סולטן הרחוב" ווכו'. גם לנהגים יש את זה. איורים משעשעים מעטרים את התגים שניתנים לנהגי אובר.
אגב, אם הנהגים קוצבים את משך עבודתם לפי מטרות כספיות, לא צריך לנחש אותן. אפשר לשכנע את הנהג לספר עם כמה כסף הוא רוצה לצאת היום. זה בדיוק מה שעושה עכשיו שאפליקציית ליפט המתחרה באובר (וגם בגט הישראלית). היא מזמינה את הנהגים לגלות לה מה נקודת החולשה שלהם, ואיך ומתי ללחוץ עליהם להמשיך לעבוד רק עוד קצת – גם אם הם מאחרים לילדה.
אז בואו נסגור את המעגל: כל מידע שנאסף עלי, בפייסבוק, בעבודה, בכביש, בסופר, ביוטיוב, בנטפליקס – נועד כדי לשנות את השירות או את היחס שאני מקבל, ובתגובה – לשנות את ההתנהגות שלי. להשפיע עלי. שאצפה יתר, שאבזבז יותר, שאעבוד יותר. לאט-לאט התהליך הזה ינתק אותנו מעצמנו. ויותר ויותר נצטרך להביא את עצמנו למצב שאנחנו מכבים את הכל ושואלים את עצמנו – רגע, מה אני בעצם רוצה?