1. זה התחיל כמרד שקט: לאט לאט כולנו העברנו את הטלפון לרוטט או לשקט לגמרי. שמתם לב שכבר אף מכשיר כמעט לא מצלצל? הכמויות המטורפות של הצלצולים וההתרעות הביאו אותנו לרוויה כזו, שפשוט לא עמדנו בזה.
2. יותר ויותר אנשים מספרים לי שהם מסירים אפליקציות שעושות להם רע. הרבה מהם מחקו את האפליקציה של פייסבוק מהטלפון. יש כאלה שמחקו את אינסטגרם, אחרים מורידים אתרי חדשות. כמעט אף אחד לא מסיר את וואטסאפ. לא משנה. מה שחשוב, שאנשים נהיים שיפוטיים וספקניים גם לגבי מה שיש להם בטלפון. הרבה אנשים מרגישים שפייסבוק מצליחה לשאוב מהם זמן ותשומת לב מוגזמים. נכון, הם לא מוחקים את החשבון, וגם נכנסים לרשת – מהמחשב בבית, או אפילו בגלישה מהדפדפן בטלפון. זה עקום, אבל זה משאיר להם קצת שליטה בחיים. אני בעד.
3. "אני לא יודעת למה לקח לי כל כך הרבה זמן, אבל נכון להיום ראיתי מספיק. אני לא יכולה לשלם עוד סנט אחד לחברה חסרת המצפון, חסרת המוסר והנצלנית הזו". שיר הראל כתבה את הסטטוס הזה אחרי שמאסה בגל השערוריות העצום והעכור שמאיים להטביע את חברת המוניות הגדולה בעולם. בימים האחרונים פורסמה תלונה קשה על הטרדות מיניות בחברה: הפוסט של המהנדסת סוזן פולר חשף תרבות ארגונית סקסיסטית ונצלנית כלפי נשים.
כשנהגי המונית בניו יורק שבתו בתחילת פברואר במחאה נגד הצעדים של טראמפ נגד מהגרים ממדינות מוסלמיות, אובר – שהמנכ"ל שלה מייעץ לטראמפ – ניצלה את ההזדמנות כדי להעלות מחירים ועוררה זעם עצום בקרב הנוסעים והעובדים, וכמובן בקרב הנהגים, שרבים מהם – לא מפתיע – מהגרים. קלאניק נאלץ לעזוב את תפקידו בממשל טראמפ ולהתנצל. אבל בינתיים, ההאשטאג #DeleteUber התפזר והופץ בטוויטר והביא לעזיבה של יותר מ-200 אלף משתמשים.
ואם זה לא מספיק, אותו מנכ"ל כיכב השבוע בסרטון מדהים,שבו הוא נוזף בגסות בנהג מונית שעובד עם אובר. הנהג, שהסיע את המנכ"ל טראוויס קלאניק, ניסה לשוחח איתו בסוף הנסיעה ולהתלונן על מדיניות החברה. קלאניק גער בו שהוא אינו מוכן "לקחת אחריות על החרא שלו" ועזב את המכונית. כשהסרטון פורסם – בחייאת קלאניק, אתה לא יודע שכל מונית מתועדת מכל הזוויות? – המנכ"ל שוב נאלץ להתנצל באופן גורף: "הביקורת שקיבלתי היא תזכורת חדה לכך שאני צריך להתבגר".
לפני שנתיים וחצי, אגב, פורסם איום ישן של בכיר בחברה להקים אגף מיוחד, שתפקידו יהיה לרדוף אחר עיתונאים שפרסמו סיפורים לא נוחים על אובר, ולפרסם פרטים לא נוחים עליהם. הגל הזה מעיד על שכרון הכוח שתקף את החברה, ששווה היום 70 מיליארד דולר, למרות שהיא איננה הבעלים אפילו לא של מונית אחת. והוא מעיד גם על כך שלמרות שבאינטרנט הכל פתוח וכל אחד יכול להקים כל חברה, בסוף - אנחנו בוחרים לנו 1-3 חברות בכל תחום ומתמקדים בה.
4. המרד הבא. חוק המאגר הביומטרי אושר אמנם, אבל תוך התעלמות כמעט מוחלטת מביקורות חותכות של מבקר המדינה ושל מומחי אבטחת מידע. הציבור, שתווי פניו ואצבעותיו נאספים עכשיו אל תוך המאגר, מפגין משהו בין חוסר עניין לבורות. ובאמת קשה להסביר ולרגש אותו. לך תפחיד אנשים שכבר קהו מרוב הפחדות – עם סיטואציה היפותטית טכנולוגית-קרימינלית. עזוב אותי ביז'ו, קח את טביעת האצבע ובוא נתקדם.
גם מאגר המידע הזה ידלוף בסוף, השאלה למי. הבעיה היא שאת משרד הפנים ואת שאר משרדי הממשלה זה כמעט לא מעניין. אבל זה כן מיעוט קטן וקולני של אנשי רוח וטכנולוגיה וכל מה שבאמצע, ואלה יצטרכו להוביל קמפיין אנטי-מאגר, שיפנה לכל העם וישחק על הגבול שבין התנגדות פעילה לחוק ובין אי ציות מוחלט. כך או כך, יש רק אצבע אחת שאני מוכן לתת למאגר הזה, וזו לא האצבע שהם התכוונו אליה.
5. מה המרד שלכם?