לפני שבועיים העלה מארק צוקרברג סרטון חמים לרגל חגיגות עשר השנים לניוזפיד של פייסבוק. חוץ ממנו יושבים בפריים עוד ארבעה חנונים לא מזיקים מצוות ההקמה ההיסטורי של הניוזפיד.
זה קצת מוזר שאף אחד מהם לא מוכר חוץ מצוקרברג, בהתחשב בזה שאלה האנשים שהמציאו את כלי התקשורת החזק בעולם. יותר מערוץ 2, הניו יורק טיימס, האקונומיסט, HBO או גוגל. הניוזפיד של פייסבוק משפיע יותר מכולם יחד.
"יש גבול לשיתוף", צלבו אז כותרות העיתונים את פייסבוק, התמימים האלה לא ידעו שקיצם קרב. "תירגעו, תנשמו, אנחנו שומעים אתכם", כתב אז צוקרברג. "10% מהמשתמשים ניסו להחרים או לעזוב את פייסבוק, וכולם דיברו על האם צריך להוריד את ניוזפיד אחרי שעבדנו עליו כל כך הרבה", מצחקקים חמשת החנונים בסרטון, כשהם נזכרים בימים שאחרי ההשקה.
"במקביל, התחלנו להבין שאנשים השתמשו בו הרבה יותר, שיתפו הרבה יותר מידע על עצמם ויצרו קבוצות ענקיות. הקבוצה מספר אחד היתה: 'אני שונא את הניוזפיד'". החבר'ה נקרעים מצחוק: "באופן אירוני, זו הקבוצה שהוכיחה שהדבר הזה, הניוזפיד, עובד".
לוקחים אותנו כמובן מאליו
כלי התקשורת הגאוני הזה מחלק לכל אחד מאיתנו תכנים שונים בשפות שונות, אבל לפי אותם עקרונות. הוא לא מייצר שום דבר אלא רוקח חדשות, ידיעות וקטעי מדיה חדשים מהעולם ומהחברים שלך לכדי עיתון או ערוץ טלוויזיה אישי, שמותאם באופן גאוני ואוטומטי למה שמעניין אותך באותו הרגע. להצלחה המטורפת שלו יש מחיר.
להרבה כלי תקשורת יש אג'נדה. "ישראל היום" מקדם את ביבי. "ידיעות אחרונות" מנסה להפיל אותו. אבל ההשפעה של שניהם ביחד לא קרובה להשפעה שיש לפייסבוק על הכלכלה שלנו, על סדר היום שלנו, על המחשבות ועל הרגשות שלנו.
עם כוח גדול אמורה לבוא אחריות גדולה. הסערות האחרונות סביב ההחלטות השרירותיות, הדרקוניות והבלתי מוסברות של פייסבוק, מראה שפייסבוק עוד לא הבינה משהו מרכזי באחריות שלה כלפינו. או שאולי, אנחנו אלה שלא הבנו, שמערכת היחסים הזו הגיע לשלב הכי עצוב שלה: שצד אחד, פייסבוק, לוקח אותנו, הצד השני, כמובן מאליו.
המחיקות התמוהות של תכנים לגיטימיים, השארת תכנים בעייתיים או חסימת עמודים, כמו במקרה של הצינור ועמודים אחרים שנחסמו בימים האחרונים, חושפת קצת מהיעדר השקיפות הכרוני ומהעריצות הטוטליטארית של התאגיד העצום הזה. גם שרי ממשלת ישראל עומדים אצלו בתור וזה אותו תאגיד שהמטרה שלו היא לגרום לנו לשתף יותר, לוותר על הפרטיות שלנו ולהיפתח. מה זה אם לא צביעות.
למה ככה?
הדבר שהכי מטריף את הדעת בכל הפרשות האלה, היא העובדה שפייסבוק לא מנדבת כמעט מילה של הסבר. נכון שהיו פה ושם הפרות של הסכמי השימוש מצד המשתמשים, אפילו הפרות של זכויות יוצרים. זה לא בסדר. אבל למה ככה, למה עכשיו, מה זה אומר לעתיד, ובעיקר - למה אין עם מי לדבר? כמה זלזול צריך להיות בגוף הזה, כדי לא להקשיב ולא לענות למשתמשים? התשובה פשוטה: כוח. פייסבוק שולטת בעולם התוכן באופן כל כך הדוק, שהיא יודעת שלנו, לפועלים הקטנים, אין לאן ללכת.
אנשי פייסבוק היקרים, זה שהמנכ"ל שלכם המציא את פייסבוק כדי לאפשר לו-עצמו לדבר עם אנשים דרך המקלדת ולעקוף את מגבלות התקשורת האנושית שלו, לא אומר שכולכם צריכים להיות כמוהו. תתחילו לתקשר איתנו ולהתייחס אלינו. תפסיקו לדבר איתנו דרך האלגוריתם. אתם אולי רובוטים. אנחנו בני אדם.