"איך לרצוח את הורייך בלי להיתפס?" זוהי רק אחת מהשאלות שחיפש דניאל מעוז לפני ואחרי רצח הוריו שהוגדרו כראיות מרכזיות בתיק ששלחו את מעוז לרצות שני מאסרי עולם. בחיפוש מהיר הצליח מעוז למצוא סרטונים ומאמרים שמסבירים כיצד יוכל לבצע את הפשע מבלי להשאיר ראיות. כך למשל הקלדת המילים שחיפש מעוז מעלים עשרות תוצאות, אחת מהן היא מדריך מפורט המציג בפני הגולש מגוון דרכים "יצירתיות" לביצוע הפשע המחריד בתוספת טיפים כיצד ניתן להיפטר מהגופה.
גוגל משלימה: "איך לרצוח מישהו"
עם הקלדת המילים "איך לרצוח" באנגלית, משלים מנוע החיפוש את המשפט במגוון אפשרויות: "איך לרצוח מישהו", "איך לרצוח את חברה שלך", "איך לרצוח מישהו ולחמוק מעונש". החיפוש מעלה מגוון של "מדריכים" וטיפים המלמדים כיצד יוכלו הגולשים לרצוח את הסובבים אותם. אבל בדיוק אותם טיפים דיגיטליים הם שמהווים בסופו של יום חרב פיפיות עבור הרוצחים בפוטנציה, כאשר כל חיפוש שכזה יכול להוות נגדם ראייה בבית המשפט. במשפטו של מעוז קיבלה שיטת שיחזור המידע כראייה קבילה בבית המשפט משנה תוקף עם 24 עמודים מתוך הכרעת הדין שהוקדשו לחיפושיו המפלילים של מעוז ששוחזרו על ידי החברה החיצונית "טיק טק שחזור מידע". תוצאות השיחזור הוגדרו בהכרעת הדין ככאלה ש"קושרים את הנאשם במידה בלתי מבוטלת לנסיבות הרצח המיוחסים לו, ומטילים צל כבד על חזקת החפות העומדת לזכותו". כמו כן, תשובתו של מעוז לסיבה לחיפושים שנמצאו וטענתו כי "היה בפאניקה" הוצגו כ"הוכחה נוספת לאי אמינותו של הנאשם".
"ימ"ר ירושלים פנתה אלינו זמן קצר לאחר הרצח בבקשה לחקור את הראיות הדיגיטליות שנמצאות בתיק והחברה שותפה בצורה מלאה בעבודת המשטרה", מספר יואב זילברשטיין, מנכ"ל החברה, "ארבעה ימים לאחר מכן הצלחנו להגיע לפריצת דרך ולמצוא שרידים של גלישתו של דניאל מעוז שמחק את כל היסטורית החיפושים שלו: כל החיפושים, האתרים שביקר בהם, כל המסמכים שקרא והסרטונים שבהם הוא צפה. פסק הדין הוא צעד חשוב מאוד מבחינת האמינות של שחזור המידע כראיה במשפט"
בין האתרים שנמצא כי מעוז ביקר בהם הופיע ערך הווקיפדיה של הרצח באיתמר ככל הנראה בניסיון לשוות לרצח מראה של רצח על רקע לאומני וסרט יוטיוב שמסביר "כיצד ניתן להרוג את הורייך". כמו בפיגוע באיתמר, גם במקרה של רצח נורית ונח מעוז, רצח אותם בנם בדקירות סכין.
"באמצעות שיחזור מידע המשטרה הייתה יכולה לטפל בהרבה מקרים שהיא לא מגיעה אליהם היום"
"גלישה באינטרנט משאירה שרידים רבים (כמו לוגים) גם במחשב וגם בגוגל וגם אם גולשים בצורה מוסוות יש הרבה מאוד דרכים למצוא את אותם שרידים, כך שאם באמת רוצים למצוא את היסטוריית החיפושים והגלישה של אדם מסויים אפשר לעשות זאת", הוא אומר ומסביר כי לאותם שרידים לעיתים משמעות מכרעת בבית המשפט. "אנחנו מקבלים הרבה פניות של חברות מסחריות או אנשים פרטיים במטרה לשחזר מידע שאבד, בעיקר כתוצאה מתקלה בדיסק או מחיקה. בנוסף, אנחנו עובדים עם גופים ביטחוניים, עם גופי המשטרה".
זילברשטיין מסביר כי בפיענוח של מקרי התאבדות יש חשיבות רבה לשיחזור מידע ממחשבים, טלפונים ניידים ומצלמות אבטחה וכי גם במקרי פדופיליה ואלימות בתוך המשפחה עשויים חיפושי הרשת לשמש כראייה בבית המשפט. ולמרות זאת, עיקר הלקוחות הפונים לחברה הם דווקא עורכי הדין המייצגים לקוחות פרטיים או חברות. "במקרים הנעשים כחלק מחקירה או הליך משפטי נדרשות יכולות גבוהות יותר, בעלות מובהקות של ראייה משפטית", הוא מסביר ומדגיש שמדובר בעבודה הדורשת משאבים רבים שלא תמיד נמצאים בידי המשטרה.
"למשטרה יכולות מצוינות בתחומים האלה של שיחזור מידע אבל אין ספק שאם היה לה יותר כוח אדם בתחום ויותר משאבים שמוקצים לעניין היא הייתה יכולה לטפל בהרבה מקרים שאליהם היא לא מגיעה היום", הוא אומר.
"במדינת ישראל המערבית מספר מומחי עבירות המחשב מהווים בערך עשרה אחוזים ממה שמחזיקים במשטרה של ניגריה ולכן, ברבים מהמקרים כמו זיוף מסמכים המשטרה לא נוגעת ואנשים פרטיים או חברות נאלצות לשלם על החקירה. לא מעט אנשים נמנעים מלהגיש תלונה במשטרה כי הם יודעים שלמשטרה אין משאבים מספיקים כדי לטפל בזה. אם למשל הפיצו מייל אנונימי שמכפיש אותך או שעובד עזב חברה וגנב ממנה מידע, המשטרה בדרך כלל לא תוכל לעזור. מתוך מאות מקרים בהם אנחנו מטפלים בכל חודש, כעשרה הם כאלו של חברות שבהם עובד עזב את החברה וגרם לנזק בעת העזיבה – מחיקה, גניבה וזיוף מידע".