לפני כשנתיים נחסמה בפני משתמש הטוויטר אורי קידר הגישה לחשבון הטוויטר של נפתלי בנט, שר החינוך דאז. מפעילי החשבון של בנט חסמו את קידר לחלוטין מצפייה בציוצים המתפרסמים בו. קידר, מנכ"ל תנועת ישראל חופשית, אינו זוכר את הסיבה המדויקת לחסימה. "אני מנחש שזאת היתה איזו ביקורת. אני בטוח שהיא לא כללה קללות", הוא אומר. לדבריו, "ככל שאנשים מותחים ביקורת בלי שימוש בקללות — חסימה היא כלי שאינו לגיטימי אצל אנשי ציבור".
התופעה של חסימת גולשים בחשבונות של אנשי ציבור ברשתות החברתיות אינה חדשה. רבים זועמים על חסימות כאלה וטוענים כי אנשי ציבור, הנעזרים ברשתות כדי להפיץ מסרים ומידע לציבור ולקיים עמו שיח, יחסמו גולשים - במיוחד משום שפעמים רבות החשבונות מופעלים במימון כספי ציבור. מנגד, נשק החסימה משמש פעמים רבות לצורך התגוננות מפני תגובות אלימות ומתלהמות שמקצינות את השיח.
למרות ניסיונות להגביל את יכולתם של פוליטיקאים בישראל לחסום גולשים מעמודים פומביים, לא נעשו צעדים ממשיים במישור המשפטי או החקיקתי. הנושא שב בימים אלה לדיון ציבורי, לאחר שבית המשפט הפדרלי לערעורים בארה"ב קבע כי לנשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, אסור לחסום גולשים בחשבון הטוויטר שלו, שבו הוא משתמש גם למטרות רשמיות, וכי חסימה כזאת היא הפרה של עיקרון חופש הביטוי הקבוע בחוקה.
תחילת הפרשה ב–2017, בתביעה שהגישו שבעה גולשים שנחסמו מחשבון הטוויטר של טראמפ. ב–2018 קיבל בית המשפט את התביעה וכעת היא התקבלה גם על ידי בית המשפט הפדרלי לערעורים. "התיקון הראשון לחוקה אינו מתיר לאיש ציבור, שמשתמש בחשבון מדיה חברתית למטרות רשמיות, להדיר אנשים מהדיאלוג הפתוח מכיוון שהביעו דעות שעמן איש הציבור אינו מסכים", נכתב בהחלטה. עוד הובהר כי פסק הדין לא נוגע לחסימות בחשבונות פרטיים — וכי בחשבון של טראמפ נעשה שימוש עקבי לצרכים רשמיים.
בישראל מדובר בתופעה נפוצה בקרב ח"כים, שרים ואף ראש הממשלה, שנוהגים לחסום גולשים לעתים קרובות. הדבר מתרחש גם בעקבות קללות או שיח שאינו מכבד מצד הגולשים — ואולם לעתים קרובות החסימה מופנית למי שמותח ביקורת על אנשי הציבור. ב–2017 הראה העיתונאי העצמאי תומר אביטל כי התופעה חוצת־מגזרים: ראש הממשלה בנימין נתניהו וח"כ יאיר לפיד (כחול לבן) מובילים במספר חסימות הגולשים; חוסמים בולטים נוספים הם השר גלעד ארדן, שר החינוך לשעבר נפתלי בנט וח"כ שלי יחימוביץ' (העבודה).
מבקר המדינה נגד חסימת גולשים
שאלת חסימות הגולשים מעמודים של אנשי ציבור כבר זכתה לתשומת לב מצד בתי המשפט בישראל. ב–2018, במסגרת עתירה שהוגשה לבית המשפט, הסכימו עיריית חדרה וראש העירייה צביקה גנדלמן לחדול מחסימת גולשים בדפי הפייסבוק שלהם.
במקרה אחר, הפעיל החברתי יוסי סעידוב והקליניקה לזכויות דיגיטליות פנו לשר התחבורה לשעבר, ישראל כ"ץ, לאחר שסעידוב נחסם מעמוד הפייסבוק של השר. בעקבות הפנייה, הוסרה החסימה.
מבקר המדינה עסק גם הוא בנושא. בדו"ח המבקר מיוני 2017 נכתב כי התקבלו אצל נציב תלונות הציבור פניות של אזרחים, שהתלוננו על כך שאנשי ציבור שונים מחקו תגובות או חסמו גישה לעמודיהם ברשתות החברתיות. "אי־מתן לאדם להגיב בדף פייסבוק רשמי של איש ציבור או מחיקת תגובתו הם בגדר מעשה הפוגע בחופש הביטוי", נכתב בדו"ח.
מנגד, בדו"ח הודגש כי במקרים של קללות ואמירות גזעניות או מסיתות — אין מניעה למחוק. המבקר כלל הנחיות בכל הנוגע לחסימות על ידי חשבונות שמופעלים מכספי ציבור, בין אם של שרים, פוליטיקאים וראשי ערים. בין השאר, הומלץ כי גופים ואנשי ציבור יפרסמו מדיניות בדבר השימוש בדף ויקבעו נהלים שיפרטו אמצעי תגובה מידתיים נגד המפרים, כמו אזהרה לפני מחיקה או חסימה לזמן מוגבל. ב–2017 נערך ניסיון בכנסת, שאותו הוביל חבר הכנסת דאז יואל חסון, לגיבוש קוד אתי ונורמות שיחייבו את חברי הכנסת לנהל באופן הוגן את עמודיהם הציבוריים ברשתות החברתיות.
עו"ד יהונתן קלינגר, היועץ המשפטי לתנועה לזכויות דיגיטליות, לקח על עצמו ניסוח תקנון וקוד אתי לדפים של נבחרי ציבור ברשתות החברתיות. "את התקנון הזה, או דומים לו, אימצו מעט מאוד פוליטיקאים", אומר קלינגר. לדבריו, "צריך לאסור על חסימות למעט במקרים של בריונות, וזאת לא רק מהטעם של חופש ביטוי, אלא גם כי החסימות האלו נועדו למנוע שיח. כלומר, חבר כנסת כזה או אחר מבקש לחסום דעות שלא לטעמו. זאת לא זכותו של חבר הכנסת. ההקבלה מהתיק של טראמפ כאן היא משמעותית: אם יש מימוש של תפקיד שלטוני בעמוד, אם יש מידע שמובא לציבור — זה לא הגיוני להדיר את הציבור מהמידע הזה".
ד"ר תהילה שוורץ־אלטשולר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה סבורה כי "חסימת משתמשים ברשת חברתית בישראל על ידי נבחרי ציבור אסורה לפי הנחיות מבקר המדינה, ולדעתי גם מתוך פרשנות של הזכות לחופש ביטוי, משום שמדובר בחלק מהפעילות הציבורית שלהם. כלומר, הם למעשה פועלים במנדט ציבורי ובכסף ציבורי". שוורץ־אלטשולר הוסיפה כי "נכון היה לקבוע כללי אתיקה עבור נבחרי ציבור, שיכללו אמירה כללית לגבי חשיבות השיח במרחב הזה, כללים מדויקים לגבי מתי מותר לחסום, מנגנון פנייה כדי לערער ושקיפות לגבי רשימת החסומים".
עוד ב-TheMarker
בדרום חלמו על עמק סיליקון - הסטארט-אפים נשארו במרכז
"לא שווה את הפגיעה בפרטיות": מייסד אפל קורא לכם למחוק את חשבונכם בפייסבוק
עו״ד יורם הכהן, מנכ״ל איגוד האינטרנט הישראלי, אמר כי "יש מקום להתערבות אם הדף מופעל על ידי גורם מדינתי או ציבורי ובמימון ציבורי, וכשמדובר בביקורת, אפילו אם בוטה". לדבריו, "אי־אפשר לאחוז את המקל בשתי קצותיו — גם לעקוף את העיתונות על ידי פנייה ישירה לאנשים דרך טוויטר ופייסבוק, וגם לא לתת לאנשים להשמיע ביקורת. עם זאת, יש ביטויים שלגיטמי לחסום אותם, כמו פגיעה בפרטיות, הסתה לגזענות ועוד".
עם זאת, החוק בישראל שונה מהחוק האמריקאי. לפי קלינגר, "יש הקבלות שאפשר להסיק מהן בין החוק האמריקאי לישראלי, אף שלא הכל זהה. ההקבלות הן קודם כל במבחן אם מדובר בביטויים פוליטיים, והשימוש בכספי ציבור, שחייב להיות ללא אפליה. עם זאת, חופש הביטוי בארה"ב נרחב יותר".
הכהן מוסיף: "בארה"ב, חופש הביטוי הוא ערך עליון כמעט. בישראל, כמו באירופה, יש איזון בין זכויות אחרות, כמו פרטיות, לבין חופש הביטוי — ולפעמים הן יכולות להתנגש".
