באזור התעשייה בקיסריה 60 אנשים מפתחים את ה–WiFi המהיר בעולם. כמה מהיר? אם הנתב שאתם מחזיקים בבית יכול, במקרה הטוב, להעביר 300 מגה־ביט בשנייה, השבב שחברת ווילוסיטי (Wilocity) מפתחת יכול להעביר 7 ג'יגה־ביט בשנייה - מהירות גבוהה פי 25 בערך.
למי ולמה זה טוב? נראה שכמו במקרים של טכנולוגיות פורצות דרך אחרות, המפתחים יקחו את הטכנולוגיה של ווילוסיטי לעולם חדש של אפליקציות ושימושים. בינתיים, עד שהטכנולוגיה של ווילוסיטי תגיע לכל משרד ובית, משקיעי החברה כבר הזרימו לקופתה 105 מיליון דולר - מה שמשקף את האמון שלהם בשבב הקטן של החברה מקיסריה, שמעדיפה להתרחק מעין התקשורת ועד היום כמעט לא נחשפה.
באחרונה השלימה החברה סבב גיוס הון גדול של 35 מיליון דולר שכחלק ממנו היתוספה לרשימת המשקיעים האסטרטגיים בחברה, שכללה כבר את חברות השבבים מארוול וקוואלקום, חברת סיסקו. בין המשקיעים בוולוסיטי גם קרנות הון סיכון מובילות, בהן סקויה, בנצ'מרק ו–Tallwood Venture Capital, והקרנות הישראליות וינטג' של אלן פלד וקרן ג'רוזלם גלובל ונצ'רס של שלמה קליש. שתי האחרונות הצטרפו לרשימת המשקיעים המכובדת בחברה בסבב האחרון.
השבב הקטן של ווילוסיטי מאפשר העברה אלחוטית מהירה יותר של סרטים, קבצים כבדים ומשחקים. הטכנולוגיה שלה כבר משולבת זה כשנה בסדרת מחשבים ארגוניים של דל (Dell). הדורות הבאים, שכבר נמצאים בשלבי פיתוח מתקדמים, יציגו שבבים קטנים יותר ויעילים יותר בתצרוכת האנרגיה, וצפויים להשתלב במכשירי מובייל ומחשבים של יצרניות ציוד קצה נוספות. התקן של ווילוסיטי, שנקרא WiGig, משדר בתדר 60 ג'יגה־הרץ, המאפשר העברת נתונים בקצבים גבוהים בתוך חללים כמו חדרי מגורים וסלון.
"בכל דור של המוצר היכולות משתפרות והמהירויות גדלות", אומר ירון אלבוים, סגן נשיא בווילוסיטי לתחום ההנדסה שמנהל את פעילות החברה בישראל. "אנחנו מאפשרים להעביר סרט שלם באיכות HD בין התקן להתקן בכמה שניות".
"כאשר יש מהירות, אין סוף ליישומים"
כדי להמחיש את ההבדל בין קצב העברת הנתונים באינטרנט האלחוטי הקיים לבין התקשורת שמאפשרת ווילוסיטי, משתמשים בחברה בהדגמה פשוטה, הכוללת שני לפטופים - אחד מחובר לרשת האלחוטית בכרטיס רשת רגיל והלפטופ השני, באמצעות הכרטיס של ווילוסיטי. לשני המחשבים מועתק קובץ כבד של סרט שנמצא ברשת. ההורדה למחשב שמחובר בתקשורת הרגילה נמשכת כמה דקות, אף שהמחשב מחובר במהירות גבוהה יחסית לרשת. אותה העתקה מושלמת בתוך כמה שניות למחשב שעליו מותקן השבב של ווילוסיטי.
מה ההבדל במספרים?
אלבוים: "ההבדלים על הנייר הם מהירות גבוהה פי עשרה בשבב שלנו. עם זאת, משום שה–WiFi כיום רגיש למשתמשים נוספים, האפקטיביות היא כמעט פי 100".
מי צריך תקשורת כל כך מהירה - הרי גם ככה האינטרנט שנכנס היום לבתים הוא לא מהיר עד כדי כך?
"תקשורת כזו מאפשרת לשדר סרט באיכות גבוהה מהמחשב ישר לטלוויזיה, בלי להיתקע. היא מאפשרת לגבות את הסמארטפון למחשב ולהפך בשניות, מה שכיום לוקח שעות. עשרות עובדים במשרדים מתחלקים ביניהם בחיבור לרשת, והגלישה אטית מאוד. אנחנו החלפנו לכל עובדי החברה את שבב ה–WiFi בלפטופ לשבב שלנו, והם גולשים כמעט בלי הגבלה. ברגע שיש מהירות, אין סוף ליישומים".
ווילוסיטי מפתחת שבב לדור החדש ביותר של תקן ה–WiFi. סביר להניח שהראוטר הביתי שלכם תומך בתקן G (קיצור של 802.11G) ואם הוא חדש יותר, אז בתקן N. השבב של ווילוסיטי תואם לתקן האחרון שאושר ל–WiFi - תקן 802.11AD, שידוע גם כ–WiGig, קיצור שלWireless Gigabit.
התקן החדש אושר רק במארס 2013 ובשנים הקרובות עשוי להפוך לתקן המרכזי בעולם המחשוב. בקרוב זה יהיה השבב במחשב שלכם ואחר כך גם בסמארטפון. "בהתחלה זה ייכנס לראוטרים ארגוניים, אחר כך למחשבים לשוק הצרכני ובהמשך, התקן יגיע גם למובייל - זה עניין של מחיר", מסביר אלבוים.
החיסרון העיקרי של הטכנולוגיה הוא שהתדר שבו פועל השבב מצריך קו ישיר בין המשדר למקלט - לא ניתן למקם את הראוטר בחדר אחד ולגלוש בחדר אחר. אלבוים מדגיש כי התקשורת יעילה גם בטווח שידור של 100 מטר, אבל מוסיף כי היא לא עוברת דרך קירות וחסמים פיזיקליים (למשל, גוף האדם). מה שאומר שלא תהיה קליטה בפינה של החדר או מתחת לשולחן.
מצד שני, אלבוים מסביר כי בניגוד לטכנולוגיית ה–WiFi הנוכחית, רשתות הפועלות בטכנולוגיה של ווילוסיטי אינן מחלקות את רוחב הפס בין המשתמשים. המשמעות היא שארגונים יוכלו לספק לעובדים עמדות עבודה שמחוברות לאינטרנט אלחוטי במהירות ג'יגה־ביט בלי לפרוש תשתית מיוחדת בעזרת נתב ייעודי.
אם נעמיק עוד קצת בטכנולוגיה, ה–WiFi הסטנדרטי פועל בתדר 2.4 ג'יגה־הרץ. הנתבים החדשים בשוק תומכים בעוד תדר, באזור ה–5 ג'יגה־הרץ. התקן שבו ווילוסיטי עובדת מוסיף לתדרי ה–WiFi הרגילים תדר נוסף, 60 ג'יגה־הרץ. זהו תדר גבוה מאד, ולכן אורך הגל שלו קצר מאוד ומאפשר שידור למרחקים קטנים יחסית - אבל מסוגל להעביר תקשורת במהירות גבוהה מאוד.
אלבוים: "זו תקשורת שלא עוברת דרך קירות, אבל מתנהגת כמו כדור גומי, חוזרת מהקירות. החיסרון ב–60 ג'יגה הוא שצריכים קו ראייה בין משדר ומקלט ויש מרחבים שזה פשוט לא יעבוד בהם. היתרון הגדול הוא שכשיש קו תקשורת - ההתקנים לא מפריעים אחד לשני".
בסרטון יוטיוב ווילוסיטי מדגימה איך הטכנולוגיה מאפשרת להעביר בחדר אחד שידור ישיר מ–32 מחשבים ל–32 מסכי טלוויזיה, באופן אלחוטי ובלא השהייה, ובלי שההתקנים מפריעים אחד לשני. ה–WiFi הביתי שלכם, לשם השוואה, משדר כמו מנורה, באופן היקפי, ולכן הנתב של השכנים מפריע ל–WiFi שלכם, ולהפך.
מה לגבי קרינה?
"בניגוד ל–WiFi בתדרי 2.4 ו–5 ג'יגה, שעובר דרך הגוף, תדר ה–WiGig אינו חודר את הגוף אלא מוחזר על ידו".
ווילוסיטי לא שואפת להחליף את ה–WiFi הקיים בבתים אלא להפעיל רשת נוספת, מהירה הרבה יותר, שתוכל לשדר למשל תוכני וידאו כבדים למסכי 4K (שישדרו באיכות גבוהה פי 4 ממסכי HD הקיימים), שמעבירים אינפורמציה בקצב של עד 30 ג'יגה־ביט בשנייה. במחשבים של דל, למשל, השבב של ווילוסיטי משולב באותו כרטיס יחד עם שבב WiFi רגיל של קוואלקום - השותפה העיקרית של ווילוסיטי.
ווילוסיטי הוקמה ב–2007, אבל רק בדצמבר 2012 הצליחה להוציא לשוק את הדור הראשון של השבב שלה. הלקוחה הראשונה - והמאוד מכובדת - שהחברה יכולה לציין את שמה היא דל, שמוכרת שבעה דגמי מחשבים מהסדרה העסקית עם תמיכה ב–WiGig. בצמוד אליהם דל מוכרת מה שהיא מכנה Dell Wireless Dock D5000 - התקן קולט שמתחבר למסכי טלוויזיה, שבאמצעותו לקוחות יכולים להתחבר עם הלפטופ למסך גדול יותר בעמדת העבודה או בחדר הישיבות. בווילוסיטי אומרים כי לקוחות גדולים נוספים יוכרזו בשנה הקרובה, גם הם כנראה בתחום המחשוב הארגוני.
ניצחון גורלי במלחמת התקנים
הסיפור של ווילוסיטי מבוסס על חזון וגם על לא מעט מזל. בחברה השכילו לחזות שנים מראש את התקן הבא של עולם ה–WiFi. הימרו - והצליחו. "ווילוסיטי נוסדה ב–2007 על ידי ארבעה מפתחים מובילים מאינטל שעזבו את החברה. באינטל הם היו חלק מצוות הפיתוח של מעבדי סנטרינו מובייל - שכללו את הדורות הראשונים של WiFi", מספר אלבוים. הארבעה הם טל תמיר, שמשמש מנכ"ל החברה ומתגורר בארה"ב, דני רטיג, גל בסון ויורג מייסן - כולם עדיין בווילוסיטי.
אלבוים: "האתגר הגדול שניצב בפנינו היה לפתח סטנדרט לתעשייה, כדי שיהיה אפשר למכור שבבים. אין היום נקודות גישה שעובדות במהירות האלה. יש בעיה של ביצה ותרנגולת - האסטרטגיה היתה לכרוך את השבב עם עם מוצר שיכול לנצל את הטכנולוגיה".
המסע לפיתוח השבב כלל התגברות על מכשולים ואתגרים טכנולוגיים מורכבים. "הבעיות הטכנולוגיות שהחברה שלנו נתקלת ונתקלה בהן מאוד מורכבות. היינו צריכים לפתח סט כישורים בכל תחום שאפשר לחשוב עליו - אנלוג, אנטנות, תוכנה, לוחות אם מורכבים. היתה הרבה חלוציות כי היינו צריכים להביא את הארכיטקטורה לרמת מזעור גבוהה בעלות שעדיין מאפשרת להכניס את השבב למכשירים צרכניים ובאינטגרציה קלה.
"זוהי דרך ארוכה עם המון חסמים טכנולוגיים, שהצריכה לא מעט כסף וזמן. היינו צריכים לשחוט לא מעט פרות קדושות, כי רבים היו ספקנים לגבי שימוש בטכנולוגיה במוצרים האלה", מספר אלבוים.
ווילוסיטי הצליחה ובגדול. התקן שפיתחה נהפך לתקן המוכר והמקובל של תעשיית האלקטרוניקה. ענקית השבבים קוואלקום השקיעה בה, מארוול השקיעה בה, סיסקו הצטרפה לרשימת המשקיעים - וכעת המתחרות הישירות שלה הן חברות השבבים הגדולות בעולם - אינטל וברודקום.
"אנחנו היחידים שיש להם כבר שבב בייצור. ב–2014 ו–2015 נתחיל לראות מוצרים מתחרים בתחום, כי כולם רצים עכשיו אחרי ה–WiGig. אנחנו מרגישים את התחרות כשאנחנו מגיעים ללקוחות. זו התפתחות טובה כי השוק רק גדל. לא נרוויח אם נהיה 100% משוק של מיליון שבבים בשנה - אבל נרוויח אם נהיה 30% משוק של 100 מיליון שבבים בשנה. בשלבים האלה של הטכנולוגיה טוב לשתף. הגענו ראשונים ביציר הזמן - התחרות תהיה על איכות המוצר", מפרט אלבוים.
איך אתם נערכים לתחרות שתתגבר בשנים הקרובות?
"לא נצליח להתחרות במשאבים של אינטל או של ברודקום ולא במחירים שהם מקבלים במפעלי הייצור. יש להם יתרון גדול מאוד. נשאר לנו רק טכנולוגיה וניהול. שם אנחנו מתרכזים. אנחנו באמת מאמינים שמבחינת ביצועים וטכנולוגיה אנחנו עולים על המתחרים.
"אנחנו כל הזמן משקיעים בחדשנות ובצורה מאוד אגרסיבית. דואגים שהמוצרים שלנו מבחינת ביצועים, אנרגיה שטח וכל הפרמטרים שמשנים לתעשייה - יהיו טובים יותר".
בינתיים, ווילוסיטי כבר מפתחת את שני הדורות הבאים. "הדור השני ייצא לשוק ב–2014. הוא קטן יותר וכולל 32 אנטנות. דור שלישי של השבב, למובייל, כבר שלחנו לייצור ראשוני (tapeout) בשבועות האחרונים, והוא ייצא לשוק בערך שנה מאוחר יותר. חשוב לי לציין שבסוף זה שבב סטנדרטי, בגודל סטנדרטי ובעלות רגילה", אומר אלבוים.
עם השבב למכשירי מובייל ווילוסיטי מתכננת לפרוץ גם לשוק הצרכני. בחברה לא חושפים את העלות של השבבים, אבל אלבוים אומר כי הכוונה היא שמחיר השבב יהיה דומה למחירי שבבי WiFi רגילים - דולרים בודדים. כל זאת, כמובן, בתנאי שהחברה תגיע לייצור המוני של עשרות ומאות מיליוני יחידות שיימכרו בשוק. עד כה החברה מכרה כמיליון יחידות.
הפעילות של ווילוסיטי מאפשרת הצצה לתהליך הפיתוח והייצור המורכב של שבבים. אבות הטיפוס הראשונים של החברה יוצרו ב–2009 והדור הראשון של המוצרים הושק רק בסוף 2012. התהליך כלל ייצור יחידות אצל TSMC הטאיוואנית והעברתן לישראל.
אלבוים: "זה לא ייחודי - ככה השוק הזה עובד. לוקח בערך שנה לייצר דור ועד שמרוצים, כלומר הכל עובד כמו שצריך ומתחילים למכור, אנחנו כבר מראים ללקוחות את הדור הבא. בגלל זה רואים בשוק שכל שנה יוצאים מכשירים חדשים".
"לא מדברים במושגים של אקזיט"
ווילוסיטי, כחברת שבבים עתירת טכנולוגיה, היא אחת החברות ה"יקרות" בהיי־טק הישראלי. עד היום הושקעו בה 105 מיליון דולר. רוב הוצאותיה הן עדיין על הפיתוח, אם כי גם הוצאות הייצור גדלות בהתמדה.
כל אחת מחברות השבבים הגדולות שמתחרות בה היא רוכשת פוטנציאלית של ווילוסיטי. עם זאת, בחברה מעדיפים לא להתייחס לכך. "לא מדברים במושגים של אקזיט. ההצלחה של החברה זה למכור את המוצרים והטכנולוגיה. שם אנחנו משקיעים את כל האנרגיה", מסכם אלבוים.
ווילוסיטי קבעה את התקן, והצליחה במקום שבו ישראליות רבות כשלו
סיפור ההצלחה של ווילוסיטי - מחזון לתקן - הוא נדיר. באותה מידה החברה היתה יכולה להיכשל. כמה חברות ישראליות התקשו (או התרסקו) עם מוצר מעולה, אבל עם תקן שהתעשייה פשוט לא אימצה.
בתחום הזה, של תקשורת אלחוטית רחבת פס, אפשר להזכיר את חברת Wisair שפיתחה תקן של wireless USB ונסגרה לאחר שנים של פיתוח והשקעה של יותר מ–80 מיליון דולר, ואת חברת אמימון שפיתחה תקן תקשורת בשם WHDI, אבל התקן לא נהפך לסטנדרט בתעשייה וכעת החברה מתמקדת בפתרונות נישה.
אפשר להגיד שהתחום שבו אתם פועלים הוא מעין בית קברות לטכנולוגיות?
"הייתי אומר שדה קרב, אבל זה נכון שהרבה חברות עם טכנולוגיה מצוינת נכשלו בדרך. אנחנו הבנו מוקדם מאוד שאם לא יהיה סטנדרט, החברה תמות. הרבה חברות נלכדו במלכוד של ביסוס התקן - ביצה ותרנגולת (אין מוצרים, התקן לא מאומץ, ולהפך - א"ז, ע"א) - ולכן זה היה חלק גדול מהמיקוד שלנו".
ווילוסיטי שייכת לקבוצה הולכת וקטנה של סטארט־אפים ישראלים בתחום השבבים. בשנים האחרונות כמעט לא הוקמו חברות חדשות בתחום שהצמיח אקזיטים מפוארים בעבר. "זו תחושה מפחידה שכבר לא קמות חברות שבבים. אני מקווה שההצלחות האחרונות, כמו של פריימסנס ואנוביט, יחזירו אותן", אומר אלבוים.
תהליך הפיתוח הארוך והיקר של שבבים, בהשוואה למוצרי אינטרנט ומובייל, דוחף את היזמים לדרך הקלה יותר. "הבעיה היא אובייקטיבית - ההשקעה שנדרשת מחברת שבבים היא גדולה מאוד, כך שרק חברות ענק מסוגלות להוביל חדשנות", הוא מסביר. "לחברות ענק יש בעיה לעשות חדשנות אמיתית. בדרך כלל הן מוכוונות פרויקט ולא טכנולוגיה. הן לא ששות להשקיע בטכנולוגיה בשלביה המוקדמים". ואכן, את רוב ההשקעה גייסה ווילוסיטי עד כה מחברות שבבים.
"יש פה הזדמנויות דווקא לישראל, עם הגמישות והאנשים שיודעים לחשוב בצורה אחרת, להראות חדשנות ואיך ליצור מודלים", מעריך אלבוים. כדי לשנות את המצב הוא מציע פתרון: "יש הרבה דברים שהתעשייה והממשלה יכולים לעשות כדי לאפשר לזה לקרות. שורש הבעיה הוא הסכומים העצומים הנדרשים לכך ושיעורי ההצלחה הלא־גבוהים. אין נוסחת קסמים - צריך לחשוב על מודל של חממות".
הכתבה המקורית התפרסמה באתר The Marker
וגם:
>> "המדינה מידרדרת; כולם נהיו חזירים קפיטליסטים שמתחרים ביניהם למי יש אייפון גדול יותר"
>> ווילוסיטי מגייסת 20 מיליון דולר מקוואלקום, סקויה ובנצמ'רק
