בשנים האחרונות הסתובבו לא מעט שמועות על כך שענקית הסטרימינג האמריקאית ״נטפליקס״ עומדת להיכנס לשוק הישראלי. אתמול (ג') דיווח נתי טוקר כי יונה ויזנטל, המנהל הזמני והעורך המתפטר של רשות השידור, קיבל פנייה לנהל את פעילות נטפליקס בישראל.
בידיעה נכתב כי ״בתחילת 2015 הכריזה החברה כי בכוונה להתרחב מכ-50 מדינות כיום לכ-200 מדינות במהלך השנתיים הקרובות. החברה הודיעה כי תסיט משאבים שיווקיים למדינות החדשות. במקביל, החברה סירבה בחודשים האחרונים לבקשותיהן של HOT ו-yes לרכוש תכנים שבהפקתה, ככל הנראה כחלק מהתוכנית להיכנס לישראל ב-2016״.
התגובות לידיעה נעו בין שמחה להתלהבות, ונראה כי גולשים רבים כבר מפנטזים על היום שבו הם יתנתקו מהכבלים או הלוויין ויקבלו גישה לתוכן אינסופי תמורת כ-8 דולר בחודש עבור סטרימינג ללא הגבלה (בהנחה כמובן שמחיר המנוי החודשי בישראל יהיה דומה למחירו הנוכחי בארה״ב). ואולם, בהתחשב בשינויים שעוברים על נטפליקס בשנים האחרונות כדאי לצנן מעט את ההתלהבות.
ישראל זה לא ארה"ב
מעבר לבעיות ספציפיות כמו הצורך לתרגם כותרים לעברית ובעיות תשתית העלולות לפגוע בחוויית הצפייה, הבעיה המרכזית נובעת מכך שספריית התוכן של ״נטפליקס״ משתנה ממדינה למדינה בהתאם להסכמי זכויות יוצרים שהחברה חתמה עליהם. בעוד שהאתר של ״נטפליקס״ בארה״ב אכן מציע עשרות אלפי כותרים, ״נטפליקס״ קנדה או ״נטפליקס״ מקסיקו מציעים ספריות תוכן מצומצמות ומוגבלות בהרבה, וסביר להניח שתופעה דומה תתקיים גם בהקשר הישראלי.
בנוסף, בארה״ב נטפליקס מציעה למעשה שני שירותים שונים: סטרימינג ללא הגבלה, ו/או שליחת די.וי.די בדואר. כל אחד מהשירותים הללו דורש מנוי נפרד (8 דולר לחודש, או 16 דולר עבור סטרימינג ומשלוח די.וי.די), וניתן לשער כי בישראל יהיה ניתן להשתמש רק בסטרימינג (או להתפלל לאלים ולהשאיר פתק בכותל כדי לבקש מדואר ישראל לשלוח את הדי.וי.די שהזמנתם בשנה הנוכחית). בעוד שספריית הדי.וי.די עשירה למדי, ספריית הסטרימינג משתנה ללא הרף ובהחלט ייתכן שסרט שצפיתם בו החודש לא יהיה זמין בחודש הבא או עוד שנה.
במילים אחרות, ההצלחה האדירה של ״נטפליקס״ היא חרב פיפיות: מצד אחד, החברה התרחבה משמעותית בשנים האחרונות וכיום היא מרכזת את מאמציה בהפקת תוכן מקורי יוקרתי: ״בית הקלפים״, ״כתום הוא השחור החדש״, ולהבדיל - הפקת הענק ״מרקו פולו״ שנכשלה לחלוטין. מצד שני, ספקיות התוכן הבינו שסטרימינג הפך להיות ערוץ הכנסות מרכזי, וברגע שהסכמי זכויות יוצרים שנחתמו לפני חמש שנים או יותר פוקעים - והם פוקעים מדי חודש - הן מבקשות סכומים גבוהים בהרבה.
באופן אירוני, ייתכן שההצלחה של ״נטפליקס״ היא גם זו שתביא לקריסתה. החברה אינה מסוגלת לעמוד בדרישות החדשות של אולפנים הוליוודיים ויצרני תוכן אחרים שהבינו, באיחור אופנתי, את הפוטנציאל העצום של התוכן שלהם. כתוצאה מכך מדי חודש מאות כותרים נמחקים מהספרייה, והכותרים החדשים שנרכשים במקומם לא עונים בהכרח על דרישות הגולשים. ניתן למצוא עדות משעשעת לשקיעתה של ספריית התוכן של נטפליקס בידיעה שפורסמה בינואר 2014 באתר הסאטירי The Onion תחת הכותרת ״נטפליקס שוקלת להוסיף סרט טוב לשירות הסטרימינג שלה״.
כדי להקדים תרופה למכה, נטפליקס מתמקדת בשנים האחרונות ביצירת תוכן מקורי (ואמזון נוקטת בטקטיקה דומה). השאלה היא האם סדרות אמריקאיות כמו הקומדיה עטורת הכוכבים Wet Hot American Summer או דרמות כמו ״קשר דם״ ו-Narcos הן תירוץ מספק עבור ישראלים לוותר על מנוי לכבלים או ללוויין. מכיוון שנטפליקס לא מספקת שידורים חיים, השירות אינו מציע כרגע שידורי ספורט או חדשות - שני תחומים שישראלים מחבבים במיוחד.
לשלם על שירות במקום על תוכן ספציפי
אבל הבעיה האמיתית עם ״נטפליקס״ היא שהחברה המהפכנית שהוקמה בקליפורניה ב-1997 בניסיון נואש להילחם ב״בלוקבאסטר״ ז״ל, מציעה כיום מודל מיושן שמחייב משתמשים לשלם עבור השירות, במקום לשלם עבור תוכן ספציפי. מהפכת ה-VOD, שהחליפה את מודל הצפייה הלינארי, גרמה לצרכנים לשאול את עצמם מדוע בעצם הם צריכים לשלם סכומים גבוהים יחסית עבור אינספור ערוצים שברובם הם כלל לא צופים. אבל הפתרון הוא לא לשלם סכומים נמוכים יותר לשירותים כמו ״נטפליקס״ או ״הולו״ (אתר סטרימינג אמריקאי נוסף המתמקד בטלוויזיה) - הפתרון הוא לשלם באופן פרטני עבור כל פרק או סדרה שאתם מעוניינים לצפות בהם.
כיום, צופה אמריקאי שרוצה לראות את ״מר רובוט״ - אחת הסדרות המדוברות של הקיץ - יכול לעשות זאת בכמה דרכים: הוא יכול לראות אותה ברשת הכבלים USA Network בהנחה שהוא מנוי לכבלים, או לשלם שני דולר לפרק (או 16 דולר לעונה שלמה) לאמזון, גוגל פליי או Vudu. תמורת שניים או שלושה דולר נוספים ניתן לרכוש את העונה כולה באיכות HD. בהנחה שרכשתם את העונה דרך ״אמזון פריים״, למשל, ברגע שפרק חדש עולה לשידור תקבלו מייל שמאפשר לכם לראות אותו.
גם אם ״נטפליקס״ תגיע לישראל ב-2016, ספק אם היא תשנה את שוק הטלוויזיה המקומי באופן משמעותי או תיתן מענה אמיתי לצופים ישראליים שמעוניינים לצרוך גם סדרות אמריקאיות וגם סדרות מקור ישראליות, ספורט, חדשות ושידורים חיים. עולם הטלוויזיה הדיגיטלי מתקדם אל עבר עתיד של Pay-per-view, ואפילו ההחלטה האחרונה של HBO להשיק בקול תרועה שירות סטרימינג משלה לא יכולה לשנות את העובדה שגולשים מעדיפים לשלם עבור סדרה ספציפית ולא עבור ספק תוכן. כפי שתעשיית המוזיקה עברה ממודל של אלבומים למודל של סינגלים שנמכרים בנפרד, ושוק הספרים מאפשר לנו לקנות ספר בודד ולא לעשות מנוי להוצאה מסוימת - גם הטלוויזיה והקולנוע מתקדמים אל עבר עתיד דומה. עד שזה יקרה, סביר להניח ש״נטפליקס״ (וגם הרכבת הקלה) כבר יגיעו לישראל.
עוד ב-TheMarker:
