אם תביטו ברשימת המכוניות היקרות בעולם, תראו כי יש חברות שמבקשות מקהל הלקוחות שלהן להיפרד ממיליוני דולרים כדי לקנות רכב. זה כנראה לא יפתיע אתכם - אתוס של מכוניות-על עבור אנשים עם הון עצום מלווה אותנו כבר עשרות שנים. קיומן של מכוניות בסכום הזה לא מפריע לנו, ולא מעצבן אותנו. האנשים שקונים אותן לא נחשבים לפריירים, כי אם לברי מזל. וכל השאר? מסתפקים בהדבקת פוסטר של מכונית מגניבה על הקיר בגיל 12.
אחת הסיבות העיקריות לכך היא שחובבי רכב מבינים מה קונה הכסף. בוגאטי יכולים לבקש סכומי עתק על המכוניות שלהם בזכות ההנדסה, חווית הנהיגה, המהירות. כשב"מהיר ועצבני 7" מתלהבים מ-Lycan Hypersport (מכונית-העל הלבנונית הראשונה), זה לא רק בגלל איך הרכב נראה, כי אם בזכות מה שהוא יודע לעשות.
לשלם על אוזניות כמו על רכב יוקרה
בתחום האודיו הלביש, אין אתוס דומה. אם אתחיל לספר לכם על כך ששמעתי ערכת אוזניות ב-100,000 דולר ואחת ב-50,000 דולר, האינסטינקט הראשוני שלכם יהיה כנראה לצחוק בטוקבקים על הפראיירים שמוציאים סכומים כאלה על אוזניות, בלי לקרוא בכלל האם המחיר שלהן מוצדק. וכן, הוא יכול להיות כזה.
הכוונה איננה להצדקה אבסולוטית - ברור ש-99.99% מאיתנו לא יכולים להרשות לעצמנו להוציא סכום כזה על משהו שמטרתו להשמיע לנו מוזיקה. אבל מה עם האנשים שכן יכולים להשקיע את הסכומים האלה? האם עבורם מדובר בהחלטה נבונה? לא כי הם קהל היעד של הכתבה הזו, אלא כדי שנדע כמה באמת רחב מבחינת האיכות התחום הזה. האם שיפור האיכות נעצר בביטס וכל השאר קוסמטיקה (לא), או שמא מכוניות העל של עולם האוזניות באמת מספקות תפוקה ממשית.
הדרך היקרה ביותר לשמוע ברבי גירל
אנשי פורום האודיופילים Head-Fi החלו השנה להפיק אירועים משלהם, CanJam שמם, בהם חובבי אוזניות יכולים לבוא ולהקשיב לעשרות יצרנים איכותיים. באירוע שנערך בלונדון באוגוסט האחרון, הופיעו שתי ערכות עם תג מחיר גבוה במיוחד: מערכת MSB Select (שכל רכיביה, יחד עם אוזניות, יעלו כ-130 אלף דולרים) ו-Sennheiser Orpheus שמשלבת בין מערכת הגברה לאוזניות, ועולה כ-55 אלף דולרים.
ה-MSB Select מורכב, בעצם, משתי יחידות שאפשר לקנות בנפרד. הראשונה היא ה-DAC - הרכיב שממיר מידע דיגיטלי לאותות חשמל שמועברים אל האוזניות. היא עולה כ-90 אלף דולרים. היחידה השניה היא המגבר, שעולה כ-37 אלף דולרים. ואז צריך גם אוזניות.
לצורך ההדגמה, סופקו אוזניות STAX SR-009 אלקטרוסטטיות, שעולות 3,825 דולרים. כששאלתי את הנציג של MSB לאיזו מוזיקה מאזינים המבקרים שמקבלים 10 דקות עם מערכת שעולה 130 אלף דולר, הוא משך בכתפיו ואמר ששמע במהלך היום שירים כמו "ברבי גירל" של אקווה לצד מוזיקה קלאסית והיפ הופ. הרבה אדל, הרבה מטאליקה.
הלכתי על מוזיקה שאני מכיר מספיק טוב כדי להבין את ערך האוזניות: קונצ'רטו לכינור של מנדלסון, Royals של Lorde ו-Epic של פיית' נו מור. התוצאה? מרהיבה. קשה לכמת ולהגיד "פי כמה" זה נשמע טוב יותר מאוזניות זולות - בוודאי שלא פי 1000, אבל זה הצליל הטוב ביותר ששמעתי באוזניות אי פעם. עשיר, מפורט בצורה שלא דמיינתי אפשרית, נותן לכל תו ולכל הברה את המקום שלה. אם עוצמים את העיניים, ושוכחים את העולם שבחוץ, יהיה לכם מאוד קשה להגיד האם אתם מקשיבים להקלטה או שמע נמצאים בחדר בו הלהקה מנגנת. וזה הרי התפקיד של אוזניות - לתת לכם תחושה שאתם בהופעה, כשאתם במקום אחר לגמרי. עצם זה שיש יצרנים שהגיעו לרמה כזו של דיוק, כבר מראה לכם שאתם לא משלמים רק על מותג או עיצוב.
את אותו הדבר אפשר לומר על Orpheus של סנהייזר, אם כי כאן המותג והעיצוב בהחלט משחקים תפקיד. המערכת, שכוללת DAC ומגבר נורות בתוך מארז שיש אימתני, מגיעה עם אוזניות אלקטרוסטטיות שהקופסה שלהן מובנית בתוך המגבר. מכיוון שהקשבתי להן מיד אחרי MSB, ובחרתי באותה המוזיקה, אפשר היה לשמוע הבדלים מאוד מינוריים לטובת ה-MSB, אבל לא ברור אם הוא היה אמיתי או הטיה בתוך הראש שלי, שנובעת מהיכרות עם תג המחיר. אחרי הכל, גם הצליל של ה-Orpheus מדוייק יותר מכל אוזניות אחרות ששמעתי לפני שהגעתי ל-CanJam.
לחלום יותר מ-150 שקל
שתי הכתבות הראשונות בסדרה הזו (למה האוזניות שלכן גרועות, כך תבחרו אוזניות טובות יותר) הציגו לכם אוזניות טובות בטווח המחירים שבין 150 לבין 3,000 שקלים. אנחנו נמצאים בתקופה בה לכל טווח מחיר יש אוזניות טובות משלו, מה שלא תמיד היה נכון. אבל לפעמים, אפשר להרשות לעצמנו גם לחלום על האוזניות האולטימטיביות, ואחרי שהקשבתי לשתיים מהנציגות של הקבוצה הזו, אני יכול להגיד בפה מלא שהייתי תולה פוסטר שלהן על הקיר.