"בתחילת שנות ה-80 הייתי בשדה תעופה אוהייר בשיקגו וקיבלתי לטלפון שיחה מישראל. פתאום הגיעו מרחוק שני אנשים שחבשו מגבעות שחורות, ונראו כמו סוכני אף בי איי. עמדתי ליד מזוודת הסמסונייט שלי, והם, שהיו לבושים כמו בסרטי ג'יימס בונד, ביקשו להסתכל לי בתיק. 'סליחה', שאלתי, 'מה בדיוק הסיפור?'. לא הבנתי מי הם".
"הם השיבו: 'אנחנו נמצאים כאן ואמונים על הבטחון. שמענו שאתה מדבר בשפה לא מוכרת ורוצים לדעת מה יש בתוך המזוודה שדרכה אתה מתקשר'. הם לא האמינו שהשיחה מתבצעת מהמכשיר בלבד. פתחתי את המזוודה והראיתי להם שיש בה רק מסמכים. 'איך אתה מתקשר?', הם שאלו. הם עמדו שם בוהים ותוהים, 'רגע, ובאמת אין שום דבר במזוודה?' עניתי שוב שלא, אין. זה רק המכשיר הזה. הראתי להם את הטלפון שאחזתי. אחד מהם אמר שזה ממש 'Wonder phone', ואז נכנס לי לתודעה התרגום של זה - פלא-פון".
נראה שחנן אכסף, לשעבר נשיא מוטורולה ישראל, סיפר את הסיפור הזה כל כך הרבה פעמים. אבל בשיחה עם NEXTER שקיימנו השבוע, נשמע שהוא נלהב ממנו, כאילו הוא מספר לראשונה על הולדת השם של חברת הסלולר הישראלית הראשונה, שגם הפכה להיות שם כללי לטלפונים ניידים. או סמארטפונים. או סלולריים. או פון. איך אתם קוראים למכשיר שלכם?
אכסף לא חשב שהשם של החברה יתפוס כשם כללי כמו פריג'ידר למקררים.
היו שמות אחרים לחברה לפני שיצאתם לשוק?
"אנשים ניסו לתת כל מיני שמות אחרים למותג, אבל הם לא נשארו בתודעה ואפילו לא אצלי בזכרון", הוא אומר ומאבחן כי "היום לא הרבה משתמשים במילה פלאפון. זוכרים יותר את האפליקציות שדרכן מתקשרים. ככה חולפת תהילת עולם".
מאז ההמצאה ההיא של אלכסנדר גרהם בל ועד ההמצאה ההיא של אפל, כל גלגול חדש של הטכנולוגיה המקשרת בין אנשים ומאפשרת להם לשמוע אחד את השני ממרחק, חייב ויצר גם מילים חדשות. ככה המציאו אותן.
טלפון
נתחיל מהבסיס. המילה טלפון הומצאה בעצם עוד לפני המכשיר שאנחנו מכירים. המלחין הצרפתי ז'אן פרנסואה סודר טבע אותה עוד ב-1828, בתארו מערכת להעברת מילים על פני מרחק באמצעות צלילים – כאשר כל צליל ותו מייצג בעצם אות שונה באלף-בית. המילה טלפון היא בעצם חיבור של שתי מילים: טלה (Tele), שמשמעותו "רחוק", ופון (phone), כלומר צליל או קול. המערכת של סודר נכשלה, אבל המכשיר החשמלי להעברת קול על פני מרחקים, שפותח בידי אלכסנדר גרהם בל (ואחרים), התכנה כך על ידו ב-1876, וכך התקבעה המילה בתרבות המערבית.
אם הסתובבתם קצת בחו"ל או נחשפתם לשפות זרות, אתם משוכנעים שטלפון היא מילה בינלאומית. אז לא. היפנים כלל לא קוראים לטלפון טלפון. היפנים מכנים אותו "דֶנווַה", שמשמעותו "קול חשמלי", ואצל הסינים יש מילה דומה ("דינְהוּאַה"), כך מסביר לנו הבלשן וחוקר השפות פרופ' גלעד צוקרמן. "זו מילה בצרפתית, אבל הומצאה תוך שימוש באלמנטים יווניים – טלה-פונוס (קול-רחוק)". לפי צוקרמן, הטלפון נכנס לשפה הישראלית (כך הוא מכנה את שפתנו, ולא עברית), כמו הרבה מילים בינלאומיות אחרות.
הפועל לטלפן, מופיע כבר בטקסט של העיתונאי ומאבות הציונות נחום סוקולוב מ-1909, מוסיף הבלשן רוביק רוזנטל, סוקולוב משתמש בפעלים "לטלפן" ו-"לטלגרף": "אני מעביר אותה לאיש מברקה והוא מטלגרף ומטלפן תיק תק".
שח רחוק
ב-1903, הופיעה ידיעה בעיתון עברי, מספר לנו רוזנטל, על המצאה טכנולוגית חדישה: סח-רחוק (כן, אפשר גם בסמ"ך וגם בשי"ן) ברכבות בארצות הברית. שח-רחוק הוא ניסיון לעברת את המילה הלועזית טלה-פון (רחוק - טלה, שח - שיחה, פון- צליל). צוקרמן מסביר שאנחנו, דוברי העברית, במקום לייבא עשינו החלפה, מן תרגום בבואה. כמו שהגרמנים הפכו את הטלפון לפרנשפרכר (Fernsprecher), שפירושו "מדבר מרחוק", כך עשינו גם אנו עם השח-רחוק.
אז למה בעצם הטלפון "ניצח" ואף אחד בעצם לא משתמש בשח-רחוק אלא כהלצה? לפי רוזנטל, למילה שח-רחוק היו שתי בעיות עיקריות: צורת הרבים (שח-רחוקים? לא נשמע טוב), ולא היה ניתן להפוך אותה לפועל.
"חלק גדול מהשורשים שלנו הם גזירה ממילה קיימת", מסביר רוזנטל. "עברו למילה טלפון. אנחנו באופן אוטומטי יוצרים פעלים ממילים לועזיות. זה קיים עוד מתקופת התלמוד. פועל שהוא חלק בלתי נפרד מהשפה, כמו למשל, להתפלסף", אומר רוזנטל. "היה הפועל לחייג, כי לטלפון הייתה חוגה. מספר רוזנטל. "זוהי מיטונימיה - שימוש במילה נדבק גם אם המהות משתנה. כיום, כמעט אין טלפונים של חוגה. אבל גם כשעברנו ללחיצים נותר 'תחייג אלי' או 'תצלצל אלי', באימוץ של תטלפן יצרו אפילו צורה תקנית עם פ' דגושה, אבל זה פחות בשימוש".
צוקרמן טוען שבישראלית אין כל כך שורשים, אלא דווקא גזעים שמכונה מבנה פרוזודי. "השחרחקתי זה הורס את התנועה שבין ה-ש' ל-ח' ", מסביר צוקרמן בשיחת שח-רחוק מאוסטרליה. "כמו השפרצתי ולא שפרצתי. זה גזע ולא שורש. אנשים צוחקים שהאקדמיה המציאה את השח-רחוק, אבל אנחנו הפכנו להיות טהרנים רק בהחייאת העברית", אומר צוקרמן.
פלא-פון
הטלפון הנייד אמנם הומצא כבר בשנת 1973 על ידי מרטין קופר וג'ון מיטשל ממוטורולה, אבל בישראל כמעט לא הייתה לו נוכחות בשנות ה-70 ותחילת שנות ה-80.
עד אז תיארו את ההמצאה בעיתונות העברית כטלפון נייד, או טלפון אלחוטי. כך בסיפור מ-1983 על כוכב הפופ מברזיל, אז'ינאלדו טימוטיאן, שנבחר לפרלמנט מקומי וצלצל לאמו מטקס ההשבעה בשביל שתצפה בו בטלוויזיה. או בידיעה מ-1986 על הטלפון החדשני של AEG, שיש לו מצג ספרתי. כלומר אפשר לראות אילו ספרות אתם מקישים. מה עוד ימציאו?
על פי ידיעה שמצאנו באמצעות ארכיון הספריה הלאומית, להנהלת דואר ישראל, שהייתה אחראית על שירותי הטלפון בישראל, היו כוונות להתחיל להכניס "טלפון אלחוטי למכוניות פרטיות" כבר ב-1966 – לדואר הוגשה הצעה על ידי חברה פרטית, שרצתה לקבל זיכיון למכור את הטלפונים הללו, להתקין אותם במכוניות, ואולי אף להתקין את המרכזת.
רק 20 שנה אחר כך, ב-1985, החברה קמה ומכרה טלפונים ניידים. זו הייתה חברת בת של מוטורולה ותדיראן, ושמה היה "תקשורת סלולרית בע"מ". והמוצר שהיא מכרה היה "פלא-פון". כך, עם מקף, כפי שסיפר לנו אכסף.
הפלא-פון הוא מושג חביב על הבלשנים, שכן הוא לוקח את ה-"טלה" של הטלפון הלועזי, והופך אותו לפלא, מילה עברית למהדרין. פלאפון, מסכימים הבלשנים, הפך להיות בישראל מותג גנרי לטלפונים סלולריים, או כמו שכינה אותו מנהל משרד רישוי ותחיקה באגף ההנדסה במשרד התקשורת ב-1986 – "רדיו טלפון תאי", שזה בעצם התרגום הישיר של טלפון סלולרי: כלומר טלפון המבוסס על תקשורת בין תאים (Cell). וכך, גם כשפלאפון כבר לא הייתה לבד בשוק הסלולר בישראל, ועד היום, יש אנשים שאומרים: "יש לי פלאפון של סלקום".
סמארטפון, תקשורתן וטלפון חכם
עוד לפני היות האייפון וממשק המגע שפועל עם האצבע, עוד בשנות ה-90, כבר היו טלפונים סלולריים שניסו להרחיב את ההגדרה שלהם, ולהיות גם מכשירים שמסוגלים לקבל ולשלוח מידע. לפי מאגר הרישום של ארגון הקניין הרוחני הבינלאומי (WIPO), מרבית בקשות הרישום לשם smartphone היו ב-1995, מצד שורה ארוכה של גופים, ביניהם מיקרוסופט ודויטשה טלקום. אבל חברה אחת באוסטרליה הקדימה את כולם ורשמה את השם סמארטפון עוד ב-1985. סיגמה דאטה קורפ האוסטרלית הגישה בקשה לרשום את השם סמארטפון עבור "התקן המשלב פונקציות של טלפון ומסוף מידע עם היכולת לאחסן ולאחזר מידע".
טרום האייפון, מכשירים שכאלה היו מאוד נפוצים. זו הייתה הכלאה בין טלפון סלולרי ומחשב כף יד (שהתחרו במחשבי כף היד של חברת פאלם, שכבר התהדרו במסך מגע שפעל עם עט מיוחדת), או סלולרי עם מסך גדול יותר, שבגופו הייתה קבועה גם מקלדת מקשים, עם מקשים זעירים ששברו אצבעות.
אלה זכו לשמות שונים, ביניהם סמארטפון, טלפון חכם ואלה עם המקלדת זכו גם לכינוי Communicator, או כפי שתורגם לעברית – תקשורתן (גם כינוי לאדם שמרבה להופיע ולהשתמש בכלי תקשורת לצרכיו). השם Communicator לא היה מקרי, כך כינתה נוקיה, אז המלכה הבלתי מעורערת של שוק הסלולר העולמי, את סדרת המכשירים הזו שלה, עם המקלדת הזעירה.
מכשירים אלה ידעו להתחבר לאינטרנט הסלולרי, שהיה אז בחיתוליו ועשה את צעדיו הראשונים, קצת לגלוש באינטרנט - אבל רק דרך דפדפן מיוחד ופרוטוקול שנקרא WAP, שדרש מהאתרים גירסה מיוחדת ומותאמת, ולשלוח ולקבל אימיילים. חוויית המשתמש של המכשירים הללו הייתה איטית, גרועה ומסורבלת, ולכן הם לא זכו להצלחה ונותרו כמכשיר נישתי עבור מי שממש היה זקוק ליכולות כאלה בעבודתו, ואלה גם לא היו מכשירים זולים. הכינוי סמארטפונים לא דבק בהם, כי הם לא באמת היו טלפונים חכמים. היום אנחנו אולי מגחכים, אבל מכשירים אלה נחשבו לפסגת הטכנולוגיה בסוף המאה הקודמת ותחילתה של הנוכחית.
הסמארטפון היה בתרדמת?
מתי המילה סמארטפון כן נכנסה לשימוש? ממש בשנים האחרונות. סמארטפון עם א' היא מילה חדשה יחסית במקומותינו. האזכור הכי עתיק שלה שמצאנו בארכיון הארץ הוא מ-2009, וגם הוא במרכאות, כך: "סמארטפון".
השם סמארטפון, או טלפון חכם, נדבק רק לטלפונים הסלולריים דמויי האייפון שיצאו אחריו, כמו הגלקסי S של סמסונג באזור שנת 2008. הסיבה לכך פשוטה: לא היה צורך במילה והיא הייתה בתרדמת. התקשורתנים משנות התשעים לא היו ראויים לתואר חכמים, וכשיצא האייפון הוא היה לבדו בקטגוריה ולכן פשוט כונה אייפון.
אייפון
למקור השם אייפון יש כמה הסברים. לפי גלעד צוקרמן ומקורות אחרים, כשסטיב ג'ובס דיבר על האייפון , הוא ביסס את זה על המוצרים המוכרים של אפל עם תחילית ה-i, כמו iMac ו-iPod, ולכן השם iPhone היה בחירה מתבקשת.
ג'ובס הציג את האייפון ב-9.1.2007 ודיבר על טלפון חדש ש"אנחנו קוראים לו אייפון", אולם בתקשורת הטכנולוגיה בכל העולם כבר דיווחו על השמועות על טלפון כזה, כולל על השם שלו, עוד בתחילת 2006. השם, אגב, וגם הקונספט לטלפון שאפשר לגלוש ממנו המוצא על ידי מהנדסים ישראלים שמכרו אותו בשנות ה-90 לסיסקו. בדגם של סיסקו היה טלפון שולחני ובו מקלדת ומסך לגלישה באינטרנט.
אפל פשוט הכריזה על האייפון שלה וכעבור כחודש וחצי הגיעה להסדר עם סיסקו, שלפיו לשתיהן מותר למכור מוצר בשם הזה.
האייפון, אגב, נכנס לעברית המודרנית כמות שהוא, כמו מילים לועזיות רבות אחרות. אבל מאיפה מגיעה ה-i ומה משמעותה? כשסטיב ג'ובס הציג את ה-iMac על הבמה ב-1998, הוא הסביר את משמעות השם: "iMac מגיע מהשידוך בין הריגוש של האינטרנט, עם הפשטות של מקינטוש... זה מחשב שמיועד להתחבר לאינטרנט (internet).... אבל ל-i יש עוד משמעויות עבורנו".
בשקופית שליוותה את ההסבר של ג'ובס, הופיעה שורה של מילים שמתחילות ב-i כמו internet, אבל גם individual, instinct, inform ו-inspire. באותה i קטנה רצה ג'ובס לגלם את כל המילים הגדולות האלה, וזה כמובן תקף גם לאייפון. זאת, וכמובן הרצון להקנות ללקוחות החברה שרוכשים את האייפון, אייפוד או איימק את התחושה שהם אינדיבידואליים וייחודיים.
בדיוק כמו כולם.