זה היה השבוע הראשון האחרון שלנו.
כמובן ששמחנו לעלות לאוויר. אחרי שנתיים של פיתוח ואינספור המתנות ועוד יותר אינסוף דחיות, היינו להוטים יותר לצאת לאוויר מאשר ספאמר ניגרי שמקבל סוף סוף מייל מאיזה טמבל בניו יורק. ועם זאת, יש משהו מעציב במעבר הזה בין מצב המתנה ובין מצב אווירי. כשאתה ממתין, אתה יכול לשבת על הכתבות שלך כמו אוגר חמדן. אתה יכול לשחק עם הכתבות האלו מיליון פעם. אתה יכול לדגור על כל פסיק. ופתאום אתה באוויר ואתה שולח את הילדים שלך על גלי האתר, והם מתפוגגים: לעולם לא תדגור יותר על הכתבות האלו. הן פורסמו, פג תוקפן.
המצב הזה טראגי שבעתיים כשאתה עורך מדור שעוסק ברשת וטכנולוגיה. במקרה הזה גם הכתבות הכי טובות שלך עוסקות על פי רוב בדברים שגם להם תאריך תפוגה. וכך, סקירתו המצוינת של דובי זולטי של משחק המחשב GTA IV הייתה אולי המקיפה ביותר שנכתבה בעברית – והמשחק אמנם היה על שולחננו ביום יציאתו לאוויר העולם – אבל עד שנזכרנו להעלות את mako לאוויר, כולם כבר שיחקו ב-GTA הרביעי, סיימו אותו או נואשו ממנו. הסיקור פג תוקף עוד לפני שראה אור. התלבטנו רבות אם להשאיר כתבות כאלו במחסן שלנו, ועל פי רוב בחרנו לעלות איתן, וזאת בתנאי שיש עדיין קוראים שימצאו להן שימוש (בולטות בקטגוריה הזו גם סקירות של מוצרים שיצאו לשוק לפני זמן מה, אבל עדיין נמכרים – כמו הסקירה של צליל שרון של מצלמת פוג'י – או אוסף קטעי הווידאו שלנו משחקים עם צעצועי משרד, עוד בתקופה שבה היה לנו זמן למשחקים).
דברים אחרים דווקא יצאו נשכרים מההמתנה: סדנת המק של זיו קיטרו, שנהגתה בימים שבהם הזכיינית החדשה של מחשבי אפל עוד גיששה באפלה, מגיעה בתקופה שבה אפשר באמת לקנות מק בלי לאבד את המכנסיים.
במה אנחנו גאים?
אבל הספקנו לפרסם כמה דברים רלוונטיים בשבוע הזה. אנחנו גאים במיוחד במדריך הזה, שיכול לעזור לכם לעקוף את התפריטים הקוליים שנכפים עלינו בידי חברות שירות שלא מעוניינות יותר מדי לתת שירות. חיכינו הרבה זמן לפני שהייתה לנו הזכות לספר לכם על זולטן, אישיות תמהונית שניהל אתר בו הוא תיעד את יחסיו – ונישואיו – עם בחורה שהייתה לא יותר מבובת מין שחוברה אל המחשב האישי שלו. בינתיים זולטן נעלם מהרשת וזנח את האתר שלו. שמחנו גם לתאר בפניכם את הקלות שבה ניתן לנתק מדינה כמו ישראל מהרשת – אולי לחודשים ארוכים. זו כתבה ראשונה בסדרה שמנסה להאיר את הצדדים הקלילים פחות והאפלים יותר של הרשת.