לפני מספר שנים פירסם גארי לארסון קריקטורה בסדרת ה-Far Side. בחצי העליון של הקריקטורה מופיעה הכניסה לגן עדן. המלאכים מברכים את הנכנסים, עטויי הלבן ובעלי ההילות החדשות: ברוכים הבאים לגן עדן, הנה נבל. למטה רואים את התמונה בגיהנום. "ברוכים הבאים לגיהנום, הנה אקורדיון".
נזכרתי בקריקטורה הזאת כשנסעתי לשבועיים בניו יורק. תחושתי היא שב-JFK, צריך לעמוד גבר בגיל העמידה עם ג'ינס, משקפיים וחולצת גולף שחורה, ולהגיד "וולקם טו ניו יורק, הנה מקבוק". כשבאים ממדינה שבה אפל היה עד לא מזמן לא יותר מלוגו צבעוני ברחוב ז'בוטינסקי, שבה חלק ניכר מהאנשים מכירים את החברה בהקשרי האייפוד-/פון שלה, היה משהו מסחרר בלראות את המונופול הכמעט מוחלט שאפל השיגה על סטודנטים וסטודנטיות ב-NYU וקולומביה, ובאופן כללי על יושבי בתי הקפה השונים בניו יורק.
התחלה חשבתי שייתכן ומדובר ב"מחשב א'", ובביתם האנשים משתמשים במחשבים שגרתיים יותר, כאלה שהמאוורר שלהם צובר אבק ועושה רעש. אבל לא. יותר ויותר אנשים מכניסים מק הביתה. וכך, במשך החודש וחצי שביליתי באמריקה, יצא לי להשתמש במק, לראשונה מאז 1996. איך היה? היה בסדר. מי שחושב שמקינטוש זו מכונת קסמים שעושה קופץ בפה-נעים בגב, לא. מדובר במחשב נחמד, עם מערכת הפעלה אלגנטית ומהוקצעת להפליא. עד כמה היה לי נוח להשתמש בה? ובכן, כאן קבור העכבר.
בני אדם הם יצורים מבוססי הרגלים להפליא. כשמשנים לנו את ההרגלים, אנחנו רוטנים, גם אם ההרגלים היו גרועים למדי, וההרגלים החדשים יעילים וטובים יותר. ולכן, העובדה שבמקינטוש לחיצה כפולה על מסגרת החלון לא גורמת לחלון להפרס על מלוא המסך, או העובדה שזה לא קונטרול-C, אלא הכפתור-המוזר-הזה-שיש-במק-C בתור הקיצור דרך ל"העתק" – זה שיגע אותי.
מצד שני, הקונבנציות הקטנות הללו ליוו אותי גם באמריקה בכלל. זה מדהים איך נדמה לך שאתה מבין איך נראית ומתנהגת מדינה רק בגלל שאתה צורך את הסיטקומים שלה. אבל אתה מגיע לאמריקה והבקבוקים של הקולה בגודל אחר. משלמים על סמסים נכנסים. לא מספיק להגיד "תודה, סליחה בבקשה", אלא מקובל לשאול את המוכר לשלומו, גם אם זה לא באמת מעניין אותך.
ההסתגלות לסביבה חדשה אף פעם לא קלה. ההבדלים הקטנים והגדולים יכולים, כאמור, להעביר אדם על דעתו. אך הסיכוי לעשות זאת הוא גדול יותר, אם המהגר מצפה שסביבתו החדשה תתנהג בדיוק כמו סביבתו הישנה. תיירים ישראלים שלא מוכנים לסגל את הקיבה שלהם לשעות פתיחת המסעדות בפירנצה ישארו רעבים ומתוסכלים. אבל כאשר המהגר מודע לכך שהוא מגיע לארץ אחרת, שבה למיץ התפוזים קוראים אחרת ויכול להיות שאין חומוס, כאשר המודעות הנ"ל מלווה את התהליך – היאוש נעשה יותר נוח.
ולפני שאני אוציא שקופיות מהטיול שלי לאמריקה – מה הקשר למילה המשונה הזאת שמופיעה בכותרת של הטור שלי?
כי אחרי שנתיים בלי חלונות של מיקרוסופט על המחשב, ואחרי שישה שבועות בממלכת המק, אני לא מבין למה אנשים משתמשים בדבר הזה. רגע, אל תסגרו את החלון. אני לא מטיף משוגע עם מדבקות של לינוקס על הלפטופ. תקשיבו עד הסוף. או שאין מתנות מאמריקה.
להגר מחלונות המיוזעת והחצופה לקרירות המנומסת של המק זה כמו להגר ללונדון. זה יעלה לכם המון כסף וידרוש הרבה הרגלים חדשים. אבל אפשר להגר גם למדינה קצת יותר לבנטינית, שבה נהגי המונית קצת יותר דומים לאלו שאתם מכירים. הכירו את אובונטו.
יש בזה וורד?
אובונטו היא מערכת הפעלה חינמית, מבוססת על לינוקס, שעושה הכל. הורדה אחת של כמה שעות, צריבה של תקליטור, ואתם שם. בעולם אחר, אבל עם כל התוכנות מותקנות מראש (כן כן, זה מגיע עם גרסה חינמית של אופיס, עורך תמונות, הכל). המון אנשים שואלים אותי "יש בזה וורד?" לא, אין בזה וורד. אבל יש בזה עיבוד תמלילים, הוא פשוט נראה קצת אחרת, אבל עושה פחות או יותר אותו הדבר.
התסכול הזה מוכר לי. לפני שנתיים החלטתי לנסות לעבור לאובונטו. בימים הראשונים, לא הבנתי איך מתקינים תוכנות. ניסיתי לעשות זאת בדרך המקובלת – להוריד את התוכנה מאתר האינטרנט, לעשות דאבל-קליק על אייקון ההתקנה, ולפצוח בריקוד ה"next, next, next" המוכר. עד שהבנתי שפה פשוט עושים את זה אחרת. וטוב יותר.
תבינו, בגלל שכל התוכנות בעולם האובונטו הם בחינם (16 אלף תוכנות, בערך), לא צריך להחביא אותם באתרים שונים. יש "קטלוג" של תוכנות, שנמצא על המחשב שלך וכל הזמן מתעדכן. הקטלוג הזה מסודר, למרבה ההגיון, על פי קטגוריות: "יישומי משרד" "מולטימדיה" "גרפיקה", ואפשר לחפש בו. מצאת תוכנה ששימושית לך? אין בעיה – סמן אותה, ואם אין תוכנות אחרות שתרצה להתקין, לחץ על "המשך". מערכת ההפעלה תעשה הכל לבד מעכשיו – תוריד את התוכנה, תתקין אותה, תוסיף אותה לרשימת ה"לחפש עדכונים" המרכזית, וכמובן, תשים אותה במקום הנכון בתפריט התוכנות שלך. לא עוד רשימה באורך קילומטרים של "Applications", אלא גם כאן התפריט מחולק לפי קטגוריות הגיוניות. אם הורדת תוכנה לעריכת תמונות, תמצא אותה, ללא מגע יד אדם, תחת התפריט "Graphics".
הגישה הזאת (המכונה "ניהול חבילות") היא בעלת יתרונות גדולים על הדרך שבה מתקינים תוכנות בחלונות. תהליך ההתקנה של תוכנות קל, הגיוני, מאובטח, נקי מווירוסים, וחף מכל תשלום. אבל אם לא הייתי מוותר, ולו לזמן קצר, על ההרגלים שלי מהבית, לא הייתי נחשף לשיטה יעילה ומעניינת לעשות דברים אחרת. זה נכון להתקנת תוכנה, וזה נכון לעשרות דברים קטנים וחכמים שלמדתי במהלך השנתיים האחרונות, ובמהלך ששת השבועות של החשיפה למק.
כן, לטעמי הן אובונטו והן מקינטוש עושות את העבודה בצורה נוחה יותר ויעילה יותר מחלונות. לא אכפת לי מה יש מתחת למכסה המנוע, איכפת לי בעיקר כמה קל לי לעשות את העבודה – ובאובונטו ומק קל יותר. אנשים מוותרים כי הם מפחדים, אנשים מוותרים כי הם לטייל בחו"ל פעם אחת והמנהגים השונים בלבלו אותם. ואנשים מפסידים, וחבל.