ביום ג' שעבר סוני הכריזה באופן רשמי על השקתם של שני דגמים חדשים של קורא הספרים שלה, Sony Reader. לאף אחד משני הדגמים לא תהיה יכולת להוריד ספרים באופן אלחוטי, כמו המתחרה של אמזון, קינדל 2, אבל לשניהם יהיה משהו אחד שצרכנים נוטים לאהוב: דגם אחד, שיעלה 200 דולר, יהיה קטן מספיק כדי להכנס לכיס וזול מספיק כדי שלא יהיה שם חור; דגם שני, שיעלה 300 דולר, יחזיק מסך מגע מתפקד. באותו השבוע אמזון הורידה את מחיר הקינדל 2 מ-360 ל-300 דולר, לכאורה לא כדי להתחרות בסוני אלא כדי "להגביר את קצב החדירה שלהם". אין ספק: המלחמה על הספר האלקטרוני מתחממת.
מלחמה? על ספרים? בהחלט.
העולם מתחיל להתמלא בספרים אלקטרונים – ליתר דיוק, העולם דובר האנגלית. וליתר יתר דיוק, הוא מתחיל להתמלא בספר האלקטרוני של אמזון, קינדל. לאחרונה הכריזה קמעונית הספרים שקינדל וספרי קינדל מהווים 30 אחוז ממחזור המכירות שלה (על הקינדל אפשר לקרוא קבצי txt רגילים, ספרים חינמים בפורמט של Mobipocket וספרים שקניתם באמזון. שום פורמט אחר, אפילו לא pdf, לא יעבוד). אמזון מתחילה לעשות הרבה כסף בדיוק מאותו הדבר שאמרו שלא יתממש אף פעם: ספרים אלקטרונים. יש כבר מי שמשווה את הקינדל לאייפוד ולהצלחה הכלכלית האדירה שהוא הביא לחברת האלקטרוניקה השולית לשעבר אפל. גם סוני רוצה חתיכה מהעוגה הזאת.
למעשה, לסוני יש הרבה יותר זכות לעוגת הספרים האלקטרונים. הסוני רידר ותיק יותר בשוק ונחשב למוצר יותר טוב (למשל, על הסוני רידר אין בעיה לקרוא קבצי pdf, וכן ePub, פורמט פתוח לספרים אלקטרונים); וסוני היא חברת אלקטרוניקה עם רקורד מוכח בן שישים שנה, ואילו אמזון היא קמעונית עם יופי של הצלחה במכירה ושינוע של מוצרים, אבל לא בייצור שלהם. אבל הקינדל מצליח מאוד – למעשה, יש לזקוף לזכותו את "החדירה" של המוצר הזה לשוק – והסוני רידר מצליח באופן בינוני למדי. למה?
סיבה אחת יכולה להיות הקשר בין רוח לחומר שהייתה הבסיס להצלחה של האייפוד. האייפוד הוא לא רק נגן מוזיקה מוצלח (יש טובים ממנו בהרבה); הוא גם נגן מוזיקה שמתחבר לתוכנה, iTunes, שהיא חנות המוזיקה המקוונת הגדולה ביותר בעולם. המבחר והנוחות בחנות של iTunes הרגה, פשוטו כמשמעו, את חנויות הדיסקים הפיזיות בארצות הברית. לאמזון יש חנות ספרים מצוינת, עמדת כוח בלתי מעורערת מול כל הוצאות הספרים ונכונות להשתמש בכוח הזה. התוצאה היא שבחנות הקינדל יש 300 אלף כותרים במחיר של כ-10 דולר לכותר; חנות הספרים של סוני סובלת מהיצע נמוך הרבה יותר (כל כך נמוך, למעשה, שהם מאפשרים לקוראים שלהם גישה למאגר החינמי של ספרים שהזכויות עליהם פקעו של גוגל) והם כעת נאלצים להוריד את המחיר של הכותרים שלהם מ-12 ל-10 דולר כדי להתחרות באמזון; זאת למרות שברור שהספרים עולים לסוני הרבה יותר מאשר לאמזון, עם כוח הקניה הדורסני שלה מול הוצאות הספרים. אפל הוכיחה שחשוב יותר מטיב החומרה, חשוב טיב שירות התוכן; ושירות התוכן של אמזון טוב מאין כמוהו.
בתוך כך, כמו שאוהבים להגיד בעיתונות, ענקית הספרים בארנס אנד נובל חזרה לרשת (לאחר תחרות עזה עם אמזון שנגמרה בכישלון) וגם היא מוכרת ספרים אלקטרונים. אבל האסטרטגיה שלה שונה לגמרי. בשלב הראשון, B&N הוציאה תוכנת קורא ספרים שעובדת על הפלטפורמות הפופולריות באמת – מחשבים, מכשירי בלקברי וטלפונים אחרים, והאייפון, אולי קורא הספרים הנייד הפופולרי ביותר (כעת יש גם תוכנת קינדל לאייפון, שיודעת גם להסתנכרן עם הקינדל שלכם). כמובן שצריך גם מוצר פיזי כדי להתחרות, במקום לייצר את החומרה שלה בעצמה, B&N חברה ליצרנית בריטית, Plastic Logic שמה, שעושה מוצר שנראה מסקרן מאוד.
הבעיה היא בפורמט
החסם הטכנולוגי, אם כן, הולך ונפרץ: קוראי הספרים, שלא נחשבים לקהל טכנולוגי ומתוחכם במיוחד, מאמצים את התחליף האלקטרוני לקוביות הנייר שאהבו נפשן. החסם שנשאר במקומו הוא הטיפשות ותאוות הבצע של החברות המייצרות. גם אמזון וסוני עושות את הטעות שהפילה את חברות התקליטים ומוכרות ספרים בפורמט סגור, שאי אפשר להעתיק ואי אפשר להעביר ממכשיר למכשיר. הצעד הזה הופך את הספר האלקטרוני למוצר נחות בהכרח בהשוואה לספר הנייר. כשאני קונה ספר נייר, הוא שלי; אני יכול לעשות איתו מה שאני רוצה. אני יכול לקשקש בשולי הדף; אני יכול לתת אותו לחבר; אני יכול לשכוח אותו על ספסל בתחנת אוטובוס ולקוות שמישהו ימצא אותו. כשאני קונה ספר מוגן מהעתקה, אני קונה מוצר ששיך לי באופן חלקי בלבד. מי שחושב שהצרכן יסכים לוותר על הבעלות שלו על הספרים שלו יגלה שמעבר לעומק מסויים, הוא אף פעם לא יוכל "לחדור" לשוק הזה.
עוד בערוץ דיגיטל:
טלפון שהוא נגן, או להפך? קבלו את סמסונג Beat DJ.
יותר טוב מאייפון? קבלו את הנוקיה N97.
ואם אתם חובבי מק, תראו בכמה משחקים גם אתם יכולים לשחק.