נדיר למצוא תיעוד מוסרט של הימים הראשונים שאחרי מלחמת העולם השנייה שאנחנו עדיין לא מכירים. גם הילדים מבתי היתומים שערכו קבלת פנים בצ'כיה לרב הרצוג, רבה הראשי של ארץ ישראל, בתחנת הרכבת בדרך לארץ, לא חשבו שיוכלו לזהות את עצמם בסרט האבוד כמעט 70 שנה אחרי שצולם.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
באותו בוקר של יום ראשון באמצע אוגוסט של שנת 1946, יצאו הילדים במסע אל החופש. הרב יצחק הרצוג, לימים אביו של הנשיא חיים הרצוג וסבו של יושב ראש האופוזיציה יצחק הרצוג שנקרא על שמו, אסף ילדים יהודים מבתי יתומים באירופה והעלה אותם על רכבת לארץ ישראל. באחת העצירות, בתחנת רכבת בצ'כיה, הם ערכו לכבודו קבלת פנים חגיגית. התמונה של קבלת הפנים הפכה לסמל לחיים החדשים אחרי המלחמה.
אמא של לאה לדרמן ניהלה בית יתומים והפולנים לא נתנו לה להצטרף למסע שאירגן הרב הרצוג, כי רצו שתמשיך לנהל את המקום. באותו בוקר היא התחזתה למדריכה של הילדים, בעזרת דרכון מזויף של אישה אחרת. השוטרים הפולנים תפסו אותה, רגע לפני שהרכבת יצאה לדרך.
"נחמד מאד לראות את עצמי, אני מאד חמודה שם, ונראית מאד שמחה", נזכרת לאה בדמעות. "קשה להבין למה, כי רק לפני כמה דקות לקחו ממני את אמא וסגרו את הדלת של הקרון על הפרצוף שלה, והפרידו אותנו שוב, לא ידענו מה יהיה איתה. ידענו שאנחנו בידיים טובות אבל לא ידענו מה עם אמא, וזה נראה פלא בעיני שאני שמחה ככה. כנראה שילדים מתנהגים ככה - לא חושבים על העבר או העתיד, אלא רק על עכשיו, על הרגע הזה".
"מהיום שקיבלתי את הסרט הזה אני שוברת את הראש - מי צילם את הסרט? לאיזה צורך? מי האנשים שמופיעים בסרט?", סיפרה ראש מדור סרטי מקור באגף הארכיונים ביד ושם, אפרת קומיסר.
הרבה סימני שאלה מרחפים גם עכשיו מעל הסרט האבוד, כמה עשרות מטרים של צלולאיד צהבהב ומתפורר, שבקלות היו יכולים להיעלם לנצח. אף אחד לא יודע לומר בוודאות איך בכלל הגיע לישראל הסרט הזה.
אחת האפשרויות מדברת על לוי ארגוב, חבר בארגון ההגנה שאחרי המלחמה העלה יהודים לארץ. במסעותיו באירופה הוא הסתובב עם מצלמת 16 מילימטרים, וכשהגיע להתגורר בקיבוץ העוגן שבשרון, איפסן אותה בארכיון הקיבוץ. אף אחד מחברי המשק לא העלה על דעתו איזה אוצר בלום מסתתר בתוך המסרטה.
"הרב דיבר אלינו כמו משה רבנו"
בין היתר ניתן לשמוע בסרטון את קולו של הרב הרצוג נואם באנגלית. "היתה התרגשות גדולה, הוא לחץ לכל אחד את היד", נזכר נפתלי וילנאי. "הוא דיבר אלינו לפני העלייה לארץ ממש כמו משה רבנו", סיפרה רבקה שרגר.
שרה ויסבלום לא מאמינה עד היום שהצליחה לשרוד את השנים האיומות ההן, ולהביט בעצמה ממרחק של 68 שנים. "אני בשנה הבאה בת 90, לא מאמינה שעברתי את זה, לא מאמינה שזה יכול להיות", אמרה. "קיוויתי שלפחות פה הילדים לא יעברו מלחמות, אבל גם זה קרה".
כשחושבים על רכבת בהקשר של השואה, לכולם עולה בראש דבר אחד. אלא שבסיפור הזה, הרכבת היא דווקא הסוף הטוב של המלחמה, וכל מי שעלה עליה עשה זאת כדי לברוח כמה שיותר רחוק. אף אחד מהם לא דמיין שהמסע הזה יימשך עוד כמה שנים לא קלות, שבסופן כמעט כל מי שהיה על הרכבת יגיע סופסוף לארץ, שבינתיים כבר הפכה למדינת ישראל.
למסירת סרטי מקור ניתן לפנות ליד ושם בטלפון: 02-6443888
או צרו קשר באמצעות המייל האדום של חדשות 2 Online