הטענה המוכרת לפיה "כפר הדרדסים" הוא למעשה כפר של יצורים אנטישמיים, סקסיסטים וגזענים, מקבלת כעת משנה תוקף בספר חדש של הסוציולוג הצרפתי אנטואן בואנו.
בואנו אמר לעיתון "וול סטריט ג'ורנל": "זו אוטופיה טוטאליטרית שמבוססת על נאציזם או סטאליניזם". בואנו מנתח בספרו, "הספר הכחול הקטן או "LA PETIT LIVRE BLEU", את הקומיקס שעל פיו נכתבה הסדרה המוכרת לנו משנות ה-80 של המאה הקודמת, שמתאר יצורים חביבים וקטנים שחיים במה שנראה כמקום אידילי.
הספר החל כקומיקס שנכתב על ידי הסופר הקומי הבלגי פיו, והוצג לראשונה בעיתונים הבלגים ב-1958. ב-1960, כבר הייתה לדרדסים רצועת קומיקס קבועה משלהם. ב-1981 יצרה האנה ברברה את סדרת הטלוויזיה המצוירת. הקיץ צפוי לצאת סרט באורך מלא בהשראת "הדרדסים".
מי אתה, דרדסבא?
בואנו אומר, לאחר שחקר את ה"דרדסים", שהדמות שמוכרת לנו כ"דרדסבא" או PAPA SMURF, מנהיג החבורה, הוא דמות אוטוריטארית מושלמת. לדבריו, הוא אחראי על הכל, השלטון בידיו באופן מוחלט בלי שום עוררין. "נשמע מוכר?" שואל בואנו בריאיון. החברה בה ה"דרדסים" חיים, היא חברה נטולת רכוש פרטי, הכלכלה קולקטיבית והאויבים, גרגמל וחתולו, על פי הסימנים שמוצא בואנו - הם ללא ספק יהודים.
גרגמל והחתול שנקרא במקור עזראל (בתרגום לעברית הוא קיבל את השם "חתחתול") מבוסס על דמויות יהודיות מוכרות מהקריקטורות האנטישמיות של אמצע המאה הקודמת. "דרדסית", או בשמה המקורי "אריאן", היא הנקבה המושלמת והיחידה בכפר המאושר.
"ברצועת הקומיקס הראשונה, 'הדרדסים השחורים', אפשר לראות את האיום הגזעני הראשון של הסדרה", אומר בואנו. "הדרדסים נדבקים במחלה והם הופכים להיות שחורים. ברגע שצבעם הופך לשחור, הם לא מצליחים לדבר יותר, הם רק משמיעים קולות מוזרים".
בארצות הברית סירבו לפרסם את עלילת "הדרדסים השחורים" בגלל המסר הגזעני. אחרי שנים, הוא פורסם, רק שהדרדסים החולים נצבעו סגול. בנו של פיו ויורשו אמר בתגובה לטענות כי הן "נעות בין מגוחכות ללא רציניות".
אז האם, כמו שאומרת ציפי שביט, "בליבם של הדרדסים יש רק אהבה"? לא בטוח בכלל.