אזרחי מצרים לא ישכחו את הרגעים בהם הובל חוסני מובארק לתא הנאשמים. מדפדוף קל בדפי ההיסטוריה, ניתן לראות לא מדובר במנהיג הראשון שיורד מגדולה ונשפט על ידי עמו. הנה מנהיגים נוספים ששלטו ביד רמה - וסיימו כאחרוני הפושעים.
סדאם חוסיין שלט בעירק משנת 1979 ועד אפריל 2003. חוסיין, שהיה איש מפלגת הבעת' הפאן ערבית-חילונית היה אחת הדמויות המרכזיות שלקחו לידי המפלגה את השלטון ב-1968. זמן קצר אחר כך, התבסס על כס השליט המדינה.
חוסיין ריכז בידיו ובידי נאמניו ומשפחתו את מרבית הסמכויות במדינה. הוא נודע כשליט ריכוזי, בזבזני ואכזרי כלפי מתנגדיו. בניגוד לעמו, חוסיין ובניו התגוררו בארמונות מפוארים שנבנו ברחבי עירק. במהלך כהונתו ניהלה עירק מלחמה בת שמונה שנים מול אירן, הייתה בלב מלחמת המפרץ בשנת 1991 ובמהלך מלחמת המפרץ השנייה, הוא הודח.
שליט עירק הודח על ידי צבא ארצות הברית ובעלות בריתה, אבל הועמד לדין על פשעים נגד האנושות והעם העירקי, על ידי בית דין מיוחד שהוקם בבגדד על ידי ממשלת הביניים. בנובמבר 2006 נגזר על חוסיין גזר דין מוות בתלייה, שבוצע בסופה של אותה השנה.
אלברטו פוג'ימורי היה נשיא פרו מיולי 1990 עד נובמבר 2000. פוג'ימורי, בדומה למובארק, סיפק לפרו שקט ויציבות אך במחיר מאוד לא פשוט. הנשיא, ממוצא יפני, נהג להפר את זכויות האדם במדינה. במהלך כהונתו השלישית, הרגיש פוג'ימורי שסופו קרב בעקבות רדיפתו את ארגוני השמאל. הוא נמלט ליפן ושלח את מכתב התפטרותו משגרירות המדינה בטוקיו, באמצעות פקס.
כשביקר בצ'ילה בשנת 2005, הוא נעצר ומאוחר יותר הוסגר לפרו, שם נפתח נגדו משפט. הוגשו נגדו שני כתבי אישום והוא נידון בסופו של דבר ל-25 שנות מאסר לאחר שהורשע בהוראה לרצוח מפגינים לא חמושים שיצאו נגדו.
אוגוסטו פינושה היה גנרל צ'יליאני שעמד בראש החונטה שתפסה את השלטון במדינה הדרום אמריקנית ושלטה בה משנת 1973 עד 1990. פינושה פיקד על ההפיכה הצבאית בצ'ילה ובשיאה, בספטמבר 1973, הוא הורה להסתער על הארמון הנשיאותי ממנו שלט על המדינה סלוואדור איינדה, הנשיא הסוציאליסט שנבחר בבחירות חופשיות.
איינדה הודח ונרצח זמן קצר אחר כך. פינושה עלה לשלטון, השהה מיד את החוקה הצ'יליאנית, התקין חוקי חירום במדינה, פיזר את הקונגרס בסאנטיאגו הבירה והוציא את מפלגות השמאל אל מחוץ לחוק.
רבים ממנהיגי ופעילי השמאל הצ'יליאני נעלמו באותן שנים. על פי מחקר שנערך רק כעבור 40 שנה, נמצא ש-3,000 אזרחים צ'ליאנים הוצאו להורג על ידי אנשיו של פינושה, כמעט 30 אלף הושמו במעצר ללא הגשת כתב אישום ועוד רבים גורשו מהמדינה. פינושה, שעל פי מרבית החוקרים נהנה מתמיכה של נשיא ארצות הברית ניקסון, הנהיג כלכלה פרו אמריקנית, הפריט את המוסדות הכלכליים והבנקים, הפחית מיסים ועודד כניסת הון למדינה.
בשנת 1990 ירד פינושה מהשלטון בתום משאל עם, אך שמר בידיו את תפקיד מפקד הצבא. ב-1998 נעצר פינושה בן ה-82 בלונדון, בעקבות צו מעצר בינלאומי שהוצא נגדו. בשנת 2000 הסיר בית המשפט הצ'יליאני את חסינותו של הרודן והאשים אותו במעורבות ב-75 מקרי רצח וחטיפה, אולם האישומים נגדו בוטלו.
בדצמבר 2006, חזר בו בית המשפט וביקש להעמיד את פינושה לדין. הוא הוחזק במעצר בית ולקה בהתקף לב. בסוף אותה השנה הוא מת, בגיל 91. פינושה השאיר אחריו מכתב ובו ציין שאינו חש מרירות כלפי איש ושהוא "אוהב את מדינתו מעבר לכל דבר אחר".
ניקולאי צ'אושסקו היה נשיאה השישי של רומניה, ששלט במדינה מדצמבר 1967 עד דצמבר 1989. צ'אושסקו היה אחד מראשי המפלגה הקמוניסטית הרומנית מימי הקמתה, בשנות ה-30 של המאה העשרים. כשהיה שר החקלאות, הנהיג סכסוך בתוך שורות המפלגה הקומוניסטית ברומניה ובשנות ה-60 הוא היה המזכיר הכללי של מפלגת השלטון ושלט ברומניה ללא עוררין. בהמשך הוא העניק לעצמו את התארים: המזכיר הכללי, ראש ממשלת רומניה ובהמשך גם נשיא המדינה.
צ'אושסקו, שנתפס כאחד הרודנים האכזריים ביותר, היה אחד המנהיגים הבודדים במזרח אירופה שלא היה כנוע לחלוטין להוראות ממוסקבה. הוא נותר בקשרים עם וושינגטון ואפילו עם המשטר בירושלים, אבל במדינתו הוא הנהיג שלטון רודני שתמך בהאדרת המנהיג ובזבוז כספים רבים על הנאות השלטון.
כשהגוש המזרחי החל להשתנות תחת שלטונו של גורבצ'וב במוסקבה, צ'אושסקו נותר בעמדותיו הקומוניסטיות הקיצוניות. רק ב-1989 פרצה המחאה הראשונה נגד שלטונו של הרודן מבוקרשט. המהומות החלו בעיר טימישוארה אבל שטפו מהר את כל רומניה. המשטר עוד ניסה להיאחז בשלטון, אבל כשצ'אושסקו ניסה לנאום מול ההמונים, הם הביעו את התנגדותם והאירועים הפכו אלימים יותר ויותר.
הרודן הרומני ורעייתו נאלצו לברוח בעזרת מסוק מהבירה, ומאוחר יותר הם נתקלו במחסום דרכים ונעצרו. ב-25 בדצמבר 1989 הובא צ'אושסקו במהירות מול בית דין מאולתר. הוא ורעייתו נידונו למוות והוצאו להורג על ידי כיתת יורים.
פול פוט היה מנהיג תנועת החמר רוג' הקמבודית ששלטה במדינה, שלטון אימים קומוניסטי שפעל משנת 1975 ועד 1979. פול פוט נחשב לאחד העריצים הנוראיים ביותר בהיסטוריה, לאחר שפעל להשמדת עמו הקמבודי. 1.7 מיליון איש נהרגו במחנות עבודה ובהוצאות המוניות להורג שיזם השלטון.
החונטה הקומוניסטית פינתה את הבירה ושלחה את תושביה לעבוד במחנות עבודה בשדות אורז ובחוות חקלאיות קולקטיביות. החוות לא הצליחו לפרנס את המדינה וקמבודים רבים מתו ברעב באותן השנים. פוט ניתק את קמבודיה משאר העולם והחליט להחזיר למדינה את טוהרה הגזעי העתיק, הגזע החמרי.
שלטון האימים של פוט וחבורתו הסתיים בעקבות פלישה של ויאטנם למדינה. בשנת 1996 התמוטט החמר רוג' וב-1997 נעצר פוט והועמד למשפט על ידי חבריו לארגון, שאף דרשו כי יוחזק במעצר בית. על פי דיווחים שמעולם לא אומתו לחלוטין, מת פול פוט מהתקף לב בשנת 1998.
בניטו מוסוליני שלט באיטליה בשנים 1922-1943. הוא ביטל והוציא מהחוק את השלטון הדמוקרטי במדינה והנהיג שלטון פשיסטי שריכז את הכוח בידיו ובידי ארגון "החולצות השחורות" האלים. אחרי 21 שנים בשלטון, ביולי 1943, הודח מוסוליני על ידי המועצה הפשיסטית העליונה. באפריל 1945 הוא ניסה לברוח לאוסטריה, נתפס על ידי פרטיזנים ונורה למוות סמוך לאגם קומו. גופתו הובאה לקבורה לאחר שההמונים התעללו בה במשך שעות ארוכות.
מנהיגים נוספים מרחבי העולם הועמדו לדין אחרי שנות שלטונם, אבל לא כולם על ידי עמם. המנהיג הבוסני סרבי סלובדן מילושביץ' הועמד למשפט בבית הדין לפשעי מלחמה. לואיס גרסיה מבוליביה, מנהיג המרד, הועמד לדין ב-1995 בגין פשעי מלחמה נגד עמו ומתנגדיו הפוליטיים ונשלח לכלא ל-30 שנה. צ'ארלס טיילור מליבריה הוא המנהיג האפריקני הראשון שהואשם בפשעי מלחמה בשנת 2003. זין עבאדין בין עלי מתוניסיה נשפט, שלא בפניו, למאסר על פשעים שביצע נגד העם התוניסאי.