בכפרים העניים של אפגניסטן, משפחות שלמות, דורות שלמים, גדלים כצרכני אופיום. העוני, העבודה הקשה והמחלות מביאים את המבוגרים למצב של צריכה קבועה של הסם, אותו הם גם נותנים לילדים, וכך גדל דור אחר דור של מכורים.
תושבת הכפר עזיזה לוקחת חומר כהה עטוף פלסטיק, מסירה את העטיפה ונותנת פיסה קטנה לילדה בן הארבע, אומיידומה. זו ארוחת הבוקר שלו, ארוחת בוקר של אופיום טהור. "אם לא אתן לו אופיום הוא לא יישן", היא אומרת, "ולא אצליח לעבוד".
עזיזה מגיעה ממשפחת אורגי שטיחים מצפון אפגניסטן, אין לה השכלה ואין לה מושג לגבי אופיום, היא לא יודעת שמדובר בסם ממכר. "אנחנו נותנים להם אופיום גם כשהם חולים", היא מספרת לכתבת רשת CNN ולא מבינה מה פסול בדבריה.
שלושה דורות של מכורים
למעשה, כל המשפחה המורחבת של עזיזה מכורה. המבוגרים בכפר משתמשים באופיום כדי שיוכלו לעבוד שעות ארוכות ולשכך כאבים. "אנחנו אנשים מאוד עניים ואין לנו מספיק אוכל", מסבירה חמתה של עזיזה, רוזיגול, תוך שהיא מגלגלת כדור קטן של הסם בין אצבעותיה, דוחפת אותו לפיה ומעבירה חתיכה לאחותה. "אנחנו חייבים להשתמש בסמים כדי להשתיק את הילדים", היא אומרת.
זהו מעגל התמכרות שעובר מדור לדור, דורות מבודדים שלא מושפעים מהנעשה בעולם החיצון, שמחוץ לכפר. החלק הזה של אפגניסטן אמנם מפורסם בשטיחים שלו, אבל הוא כה מרוחק שאין כאן אפילו כבישים, אין מערכת בריאות, והמרכז לגמילה מסמים נמצא במרחק של ארבע שעות נסיעה. במרכז הגמילה, יש רק 20 מיטות וצוות קטן מדי, שלא ערוך להתמודד עם מגיפת ההתמכרות.
"השימוש באופיום לא זר לתושבי האזור, זו כבר מסורת זה מעבר לתרבות ודת", מסביר ד"ר מוחמד ג'האטיב ממרכז השיקום. לדבריו, רוב האפגנים לא מודעים לסכנות האופיום, רק מעטים מתחילים עתה להבין את הסכנה שבהתמכרות.
רוזיגול היא אחת מהם, והיא נמצאת כעת בתהליך גמילה, יחד עם בנה בן השלוש באבא גילדה. "השתמשתי בסמים כשהייתי בהריון איתו, לכן הוא נולד מכור" היא אומרת, "עכשיו אני נותנת לו סמים, כדי שישן".
בתמונה שהוצגה ברשת CNN, רואים אורגת שטיחים בשם שיטשו, התינוק שלה, שנולד מכור וחמותה, מטופלת במיטה סמוכה. שלושה דורות של משפחה אחת, שנאבקים בקללה שמשפיעה על יותר ממיליון אפגנים.