הוא ידוע כ"איש הבלתי נראה", ויש סיבה טובה לכך. בין אם הוא אורב ליד תא טלפון או עומד מחוץ לאיצטדיון האולימפי בבייג'ינג, ליו בולין הפך את ההיבלעות הנוף לאמנות של ממש.
לטענתו של האמן הסיני, היצירות שלו הן הצהרה על מקומו בחברה. הוא רואה את עצמו כ"אאוטסיידר" שמאמציו האמנותיים לא תמיד מוערכים, במיוחד בארץ מוצאו.
כשהוא עומד בדממה לפני הסצנה הנבחרת, במיקומים משתנים ברחבי העולם, בן ה-38 משתמש בעצמו כבד ציור. אז, בסיוע של עוזרו, הוא מצייר על גופו כדי להתמזג באופן כמעט בלתי-אפשרי עם מה שנמצא מאחוריו.
"הרגשתי כאילו אין לי מקום בחברה"
פעמים רבות, לאנשים שהולכים סביבו בזמן ההופעה, או האי-הופעה, אין מושג שהוא שם עד שהוא מתחיל לזוז. ליו אומר שהוא רוצה להראות כיצד סביבה עירונית משפיעה על אנשים שחיים בתוכה.
הוא הוסיף שההשראה לעבודתו הייתה תחושת אי-התאמה בחברה המודרנית. לדבריו, העבודות הן מחאה שקטה כנגד רדיפת אמנים. "חלק קוראים לי האיש הבלתי נראה, אבל עבורי מה שלא נראה בתמונות זה מה שבאמת מספר את הסיפור", אמר ליו לעיתון ה"דיילי מייל" הבריטי.
"אחרי שסיימתי את בית הספר, לא מצאתי עבודה והרגשתי כאילו אין לי מקום בחברה", הוסיף. "חוויתי את הצד האפל של החברה, בלי יחסים חברתיים, והייתה לי תחושה שלאיש לא אכפת ממני. חשתי לא נחוץ בעולם".
הוא המשיך, "מאז, הגישה שלי הפכה מתלות - לחתירה נגד המערכת". ליו אמר שהעבודות נעשו אפילו יותר חשובות עבורו כשהרשויות בסין סגרו את הסטודיו שלו בבייג'ינג ב-2005.