העולם הנוצרי עוסק עכשיו רק בשאלה אחת מסקרנת: מדוע באמת הודיע האפיפיור בנדיקטוס ה-16 על פרישה מפתיעה. גילו או מצבו הבריאותי זו אפשרות, אבל השערוריות שנקשרו בכהונתו הקצרה יחסית עשויות להיות סיבות לא פחות מרכזיות. ממש כמו המקביל לו בתפקיד האזרחי ברומא, סילביו ברלוסקוני, הכהונה של בנדיקטוס לוותה בהרבה מאוד משברים וכותרות בעיתונים, גם באלו הצהובים.
כשנבחר יוזף ראצינגר לתפקיד ב-2005 הוא נחשב לאחת הדמויות השמרניות ביותר בעולם הקתולי. הכתבים בוותיקן כינו אותו "הרוטווילר של אלוהים". אבל כבר ב-2006 הוא הסתבך בפעם הראשונה: כשנאם מול סטודנטים באוניברסיטת רגנסבורג, ציטט כתבים מימי הביניים שטוענים כי דבריו של הנביא מוחמד הם "דברי רעש לא אנושיים". הדברים הללו עוררו כמובן סערה בעולם המוסלמי ונציגו של האל עלי אדמות נאלץ להתנצל.
התפטרות למטרות פוליטיות?
האפיפיור הספיק להסתבך גם עם הקהילה היהודית, כשהכריז ב-2009 שהוא מקבל בחזרה ארבעה בישופים שנויים במחלוקת. אחד מהם הוא הבריטי ריצ'ארד וויליאמסון שהכחיש את קיומה של השואה. גם קירוב פיוס ה-12 (האפיפיור בימי מלחמת העולם השנייה) למעמד של קדוש - לא הועיל.
האפיפיור היוצא גם הכעיס את הקהילה ההומולסבית כשאמר כי יחסי מין בין בני אותו המין עשויים להוביל ל"הרס עצמי". התבטאות נוספת שלו נגד השימוש בקונדומים עוררה זעם בקרב רבים.
הכנסיה על דוכן הנאשמים
וזה לא הכל: האפיפיור ירש גם פרשייה של ההתעללות מינית שביצעו מספר כמרים ברחבי העולם במשך שנים, דבר שהוביל את הכנסייה בכמה מדינות בעולם לדוכן הנאשמים.
השיא היא אולי הפרשה האחרונה, במסגרתה נעצר המשרת האישי של האפיפיור אחרי שגנב מסמכים מלשכתו של הבוס שלו והעביר אותם לעיתונאי. המשרת טען שהוא פרסם את הדברים כי עוזריו של האפיפיור מונעים ממנו מידע שדרוש לאפיפיור כדי לנהל את ענייניה של הכנסייה.
אמנם פרישתו הדרמטית של בנדיקטוס מתוארת כרגע בתקשורת השמרנית כתולדה של מצבו הפיזי, אבל לאירוע כל כך דרמטי, שהכנסיה לא ראתה כבר 600 שנה, ודאי יש סיבה מדויקת יותר מעייפות.