הסיפור הזה הוא לא רק סיפור על חוות ההצלה הזאת לפילים שהתייתמו מאמם. אלא סיפור על ניסיון לבנות מחדש את הקשר בין האדם לבעלי החיים ולטבע. השטחים הפתוחים של אפריקה, הפכו מאז שהאדם המודרני גילה את היבשת השחורה, מגן עדן עלי אדמות לסוג של שאול תחתיות, לאחר שהפילים הקטנים שנותרו, נאלצו להתמודד עם הציידים שמחפשים את השנהבים של הוריהם.
דיוויד שלדריק הגיע לאפריקה לפני עשרות שנים, ומיד הבין את הלך הרוחות ביבשת, בעיקר בכל מה שנוגע לפילים. הוא הבין שברגע שפיל קטן מאבד את אמו, גם דינו נחרץ באותו רגע למוות. לאחר שהגיע לתובנה הזו, החליט שלדריק להקים את בית היתומים הגדול באפריקה לגידול פילים שהתייתמו מהוריהם, ובעצם מהווה את הסיכוי היחיד שלהם לחיות.
היתומים סובלים מטראומה
גם לפילים יש רגשות, ואחרי שהם רואים את הציידים שיורים בהוריהם, הם סובלים מטראומה ולא מתקרבים לבני אדם. אחד המתנדבים במקום סיפר, כי הפיל היא חיה מאוד רגישה ומשפחתית. "כשפיל נולד הוא צמוד לאמו במשך שמונה שנים". בטראומה הזו אפשר להבחין בקלות בבית היתומים. הפילים צורחים בתאים שלהם, וכאן נכנסים המטפלים לתפקיד האמא. מאכילים אותם, מעניקים להם חום ואהבה ואף ישנים לידם באותו התא במהלך הלילה.
"הם מאוד נבונים", מספר המטפל, "הם דורשים למצוץ לי את האצבע, הם יודעים שאני אמא שלהם ולכן נוח להם". מעדויות המטפלים עולה, כי לפילים מנהגי אבלות דומים לנו, בני האדם. "כשפיל מת בטבע, המשפחה שלו מתכנסת סביב הגוויה שלו, שומרת עליה ומקיימת מעין טקס של אבלות. אם כבר משפחה, קשה שלא למצוא את הקשר הישראלי לבית היתומים.
טל פילוסוף-מנר, ישראלית לשעבר, עובדת כבר שבע שנים בבית היתומים לפילים. היא לא מטפלת בפילים או ישנה איתם בלילה, אבל היא אחראית על האורחים שמגיעים לצפות בפילים, מה שמאפשר בעצם למקום להמשיך ולהתקיים מבחינה כלכלית. "הקושי הוא לאפשר להם לשרוד, רק 60% מהפילים שורדים", אומרת פילוסוף-מנר.