המבחן הדמוקרטי: מאות מיליוני אמריקנים ילכו היום לקלפיות ויבחרו את נציגיהם לבית הנבחרים, לסנאט וגם לקונגרסים של המדינות השונות. הבחירות הללו כבר נכנסו להיסטוריה בתור הבחירות היקרות ביותר שהיו מעולם בארה"ב, והשפעתן חשובה ביותר: אם המפלגה הדמוקרטית תאבד את הרוב השברירי שלה בסנאט, לממשל אובמה יהיה קשה עוד יותר לקיים את מדיניותו של הנשיא עד סוף הקדנציה שלו.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
בבחירות היום יעמדו לבחירה כל 435 חברי הקונגרס, בבחירות שנערכות כל שנתיים, ושליש מ-100 חברי הסנאט בבחירות שנערכות אחת לשש שנים. במוקד הבחירות הפעם נמצאות שתי מערכות צמודות מאוד לסנאט במדינות קנזס, צפון קרוליינה וניו המפשייר.
הרפובליקנים מקווים ליהנות מהפופולאריות הנמוכה של הנשיא המכהן, ולהשיג מחדש רוב בסנאט, הבית העליון של הקונגרס הפדרלי, רוב שאיבדו כשאובמה נבחר לנשיאות ב-2008. במטה המפלגה מקווים להשיג רוב בשני בתי הקונגרס, ובכך יוכלו הרפובליקנים למנוע כל חקיקה דמוקרטית שיוזם הבית הלבן ולאלץ את אובמה למשול באמצעות צווים נשיאותיים שתוקפם החוקי וגם הציבורי מוגבל.
בירושלים יעקבו מקרוב אחר התוצאות
בניגוד לדעה הרווחת בישראל, המדיניות של הממשל הפדרלי לרוב לא עומדת במרכז ההתלבטות של הבוחר האמריקני, אלא נושאים מקומיים של המדינות השונות. בנוסף לחברי הקונגרס, יעמדו לבחירה שורה ארוכה של בעלי תפקידים בכל מדינה ובכל מחוז, החל ממושלים ומזכירי מדינה מקומיים ועד לתובעים ושופטים.
גם בירושלים יעקבו מקרוב אחרי דבר הבוחר מאמריקה: לאור היחסים הבעייתיים מאוד בין ממשלת ישראל הנוכחית לממשל אובמה, והקרבה הלא מוסתרת של ראש הממשלה נתניהו לדעות המפלגה הרפובליקנית, מקווים בישראל שקונגרס עם רוב רפובליקני יהיה קשוב יותר לדעתה של ישראל וימנע מהלכים מהבית הלבן שלא מוסכמים על השלטון בארץ.
יש לשים את הבחירות הללו גם בפרספקטיבה היסטורית - אם הדמוקרטים יכשלו בהם לא מדובר בדבר יוצא דופן, שכן לרוב מפלגתו של הנשיא מפסידה בבחירות אמצע הקדנציה בשל הרצון של הבוחר האמריקני לאזן את הממשל, כפי שהוכיחו עם השנים חוקרי מדע המדינה.
מפלגתו של הנשיא לרוב מפסידה בבחירות אמצע הקדנציה
קונגרס לעומתי לבית הלבן סביר להניח יתרום לקריאות האמריקניות נגד שיטת הממשל הקיימת, שהובילה לשיתוק בממשל הפדרלי בשנים האחרונות כשהרפובליקנים שמו מקלות בגלגלי כל ניסיון חקיקה דמוקרטי, ומעל כולם זוכרים בוושינגטון את השבתת הממשל הפדרלי כשחברי הקונגרס והבית הלבן לא הצליחו להסכים על התקציב בשנה שעברה. חקיקה רפובליקנית לעומתית שתיתקל בוטו נשיאותי פעם אחר פעם לא תגביר את הפופולאריות של הממשל הפדרלי בוושינגטון, שגם ככה לא נהנה מאהדת האזרח האמריקני.
גם נשיאים פופולאריים מובילים לרוב את מפלגתם להפסד בבחירות אמצע הקדנציה - כך המפלגה הדמוקרטית נחלה כישלון צורב בבחירות אמצע הקדנציה של 1994, בתקופת נשיאותו של קלינטון, וגם הנשיא רייגן, הפופולארי בנשיאי ארה"ב מאז מלחמת העולם השנייה, הוביל את מפלגתו הרפובליקנית להפסד בבחירות אמצע הקדנציה של 1986. המפלה של הרפובליקנים בבחירות 2006, בתקופת בוש הבן, תרמה לחוסר היכולת שלו לקיים מהלכים חשובים שדורשים קונצנזוס לאומי וחקיקה מתאימה עד שעזב את הבית הלבן. אותו בוש אגב, הוביל את הרפובליקנים לניצחון יוצא דופן בבחירות אמצע הקדנציה של 2002.