ברובע מולנבק שבבריסל, המכונה גם "הגטו", חיים כיום יותר מ-20 אלף צעירים מוסלמים והשפה הנפוצה ברחוב היא ערבית. רבים מהצעירים הללו מובטלים וחשים מדי יום את כישלון האינטגרציה - כר פורה במיוחד למגייסים של דאע"ש, שממהרים לעוט על הצעירים ולהציע להם מטרה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
"הראש של הצעירים נדפק - המגייסים רואים שהם חלשים נפשית ושאין להם השכלה, שהם גדלו בתנאים שבהם הם סבלו מגזענות ואין להם תקווה לעתיד", מסביר חבר העירייה המקומית חסן. וזה אכן מצליח: "המסגד עדיף על כל דבר - כדורגל, וגם אמא ואבא", אומר איוב, צעיר מקומי.
אחד מאותם צעירים היה אניס, בנה של ג'רלדין. "אמור לו שהוא חייב לנסוע לסוריה, והוא הקשיב", היא מספרת, "היינו מדברים מדי פעם ובכל שיחה הייתי מפצירה בו לחזור לבלגיה, אומרת לו שסוריה זה לא המקום בשבילו". כשנה אחרי שנסע לסוריה, קיבלה שיחת טלפון קצרה מאדם שהזדהה כחבר שלו, וסיפר לה שהוא נהרג. "איבדתי את הבן שלי במלחמה שהיא לא שלי ולא שלו", היא מספרת בדמעות.
במקום לשקוע באבל, בחרה ג'רלדין להקדיש את חייה לכך שאף אם אחרת לא תצטרך לעבור את אותה חוויה נוראית, והקימה מרכז שפעיליו עוברים בבתי הספר בשכונה ומדברים עם הצעירים, בניסיון לנטרל את השפעת המגייסים. "אנחנו עוברים בין הכיתות ומסבירים להם שזה לא המקום שלהם", היא מסבירה. במרכז פעילים 49 הורים - כל אחד מהם הורה לילד שהתגייס לדאע"ש.
"אם בגלל עוני היו רוצחים, כולם היו רוצחים את כולם"
לדברי כריסטוף למפלוסי, פרשן טרור בעיתון הבלגי "לה ליברה", הטרור מעסיק רק מיעוט מהאוכלוסיה. "מדובר בעשרות בודדות", הוא מתעקש, "מדובר בקבוצה של אנשים עם רקע פלילי וקשר משפחתי לדאע"ש בסוריה". חברת הפרלמנט היהודיה סימון סוסקינד מתעקשת כי "אם היו 200 מיליון יהודים והקיצוניים שבהם היו שולטים, זה לא היה נראה שונה בהרבה - תפיסת העולם האידיאלי שלהם דומה מאוד".
המחזאי איסמעיל סעידי, מחבר המחזה "ג'יהאד", סלחן הרבה פחות. "גם באתיופיה יש עוני, והם לא הורגים אנשים. עוני זה לא תירוץ: כן, זה חלק מהפאזל, אבל לא כולו", הוא מסביר, "אם בגלל עוני היו רוצחים אנשים, כולם בעולם היו רוצחים את כולם". לדבריו, "אולי איבדנו דור או שניים וכבר אין לנו איך להציל אותם - אבל יש לנו הרבה מה לעשות עבור הדור שגדל עכשיו".