השבח לאל, המטוס נחת, בנמל התעופה הבינלאומי בדוחא והשעה לפי השעון המקומי היא 18:05. עומאר בן לאדן לא הסכים להתראיין. אפילו להיפגש לא היה מוכן. במשך שנתיים אני מנסה ללא הצלחה לשכנע את בנו הרביעי של מנהיג אל-קעידה, אוסמה בן-לאדן, לדבר אל המצלמה.
הוא קבע פגישה בפריז וביטל. אחר כך הבטיח להגיע לקובה, וויתר. השבוע הסכים להיפגש סוף סוף
בבית מלון בדוחא, בירת קטאר. כשהגענו ללובי שהבטיח שבו יחכה, לא מצאנו אותו. "מטעמי ביטחון
אחכה לכם במקום אחר", הוא הסביר. לבסוף, כשנפגשנו, הוא התלבט שעתיים נוספות אם להתראיין וכשהתיישב מול המצלמה לא הפסיקו עיניו לרצד ברחבי הלובי, מחשש שמישהו ינסה לפגוע בו במהלך השיחה.
"עומאר בן-לאדן, תודה רבה לך על הריאיון הזה. השאלה הראשונה שאני רוצה לשאול אותך היא, לפני עשר שנים, ב-11 בספטמבר, כבר עזבת את אביך, ושמעת על המתקפות האלה בארצות הברית. איך אתה מרגיש באותו רגע?".
"תראה מה אבא שלך עשה לנו"
עומאר משיב, "אני לא רוצה לדבר על זה הרבה, אבל הייתי אומר כך: זה קרה לפני שנים, ואני לא רוצה לדבר על זה, כי זה נושא ששייך לעבר, זה נושא כאוב, ואני לא רוצה להיכנס אליו שוב ושוב. לא עם אף אחד".
ביום שני, בספטמבר, שהה עומאר בן לאדן בבית סבתו בעיר ג'דה בסעודיה. אמו התקשרה אליו מדמשק. היא אמרה לו שהיא מרגישה שמשהו רע עומד לקרות. בשעות הצהריים של יום המחרת העירו אותו צעקות רמות מתוך חדר המגורים. הטלוויזיה בבית הסבתא פעלה, ועל המרקע נראו המגדלים התאומים בניו יורק קורסים בזה אחר זה. במרכז הסלון עמד דודו של עומאר, וצעק "תראה מה אבא שלך עשה לנו".
"אף אחד לא הסכים עם זה", אומר עומאר בראיון. "אני לא יודע מי עמד מאחורי זה, וזהו". "זה לא היה אבא שלך?", אנחנו שואלים. "העניין הוא לא מה אני יודע או לא יודע, העניין הוא שאני לא מסכים עם זה", הוא משיב.
היורש המיועד שפרש
כילד, לעומאר אסור היה לצאת מהבית מחשש שהסובייטים, שאביו נלחם בהם באפגניסטן, יחטפו אותו. האיסור הזה הצטרף לאיסורים אחרים. אסור להשתמש בשום מוצר שפיתח המערב, לא מקרר, לא מזגן, אפילו לא צעצועים. מאוחר יותר הוא נשלח על ידי אביו למחנות אימונים של ארגון אל-קעידה באפגניסטן.
"אז אתה מתנגד לכל סוג של טרור?", אנחנו שואלים. "זה תלוי במצב של המדינות, של האנשים, כי לפעמים אנשים מפעילים כוח כי גירשו אותם מהבתים שלהם. במקרה כזה, מה אפשר לעשות? לומר להם לא להיות אלימים? הרי ככה אתה עוזר למי שתוקפים אותם".
"קדאפי - כמו ארגון טרור"
עומאר מוסיף, "אין לי שום מסר לאל-קעידה. אין לי שום מסר לאל-קעידה, כי אני לא מכיר את האנשים. עזבתי את אל-קעידה,עזבתי את המנהיג של אל-קעידה, את אבי, לכן אני לא יודע מה קורה אצל אנשי אל-קעידה. נראה לי שעכשיו הם בכל מקום, במדינות שונות, ועושים הרבה דברים ויש להם תפיסות עולם שונות לפעמים. חלק מהם אנשים נוחים, חלק מהם רעים, חלק מהם דתיים, חלק מהם טרוריסטים, חלק מהם בעלי שיקול דעת, ויש שסולקו מהמשפחה שלהם ומצאו את הכנסת האורחים של אבא שלי, ולכן הם נשארים שם".
על המהפכות בעולם הערבי אמר: "אף אחד לא יכול לומר שהמהפכות האלה אינן טובות. אם מתחוללת מהפכה,זה אומר שהמנהיג לא טוב, לא המהפכה. המצרים יכולים לספר לך על המהפכה במצרים, אבל לגרש את הנשיא מהמדינה, זה לא רעיון טוב".
הוא עוקב בשבועות האחרונים מקרוב אחר כסאו הרועד של שליט לוב, מועמר קדאפי, שטוען בתוקף שאביו, אוסמה בן-לאדן, הוא שעומד מאחורי ניסיונות ההפיכה במדינה. "קדאפי והבן שלו הם כמו ארגון טרור", הוא אומר.
"הוא אבא שלי ואני הבן שלו"
"הנקמה שתבוא על מותו של אביו תהיה בלתי נתפסת", הוא מסביר. "הוא אבא שלי, ואני הבן שלו, ובדרך כלל הבן אוהב את אביו ומכבד אותו. הרבה פעמים אדם יוצא נגד ההתנהגות או הרעיונות של אביו, אבל בסופו של דבר, לפעמים אלה לא הרעיונות שלו אלא אנשים מציגים את זה כאילו אלה הרעיונות שלו".
אנחנו שואלים, "לדעתך, הוא מת או חי?". עומאר משיב: "אני לא יודע, אבל אני חושב שהוא עדיין חי. אני חושב שכן. מאז שעזבתי אותו לא קיבלתי ממנו שום מסר. אין לו שום דרך ליצור איתי קשר, ואני לא יכול ליצור איתו קשר".