"רוב העם הפלסטיני על הפנים, אין להם מה לאכול - רק לחם ומים": סגירת רוב המעברים לעזה, יחד עם הרס המנהרות, הפכו את החיים ברצועה לקשים עוד יותר. 38.5% מתושבי הרצועה מובטלים, והשכר הממוצע ליום הוא כ-60 שקלים בלבד.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
מסך הברזל נפל על רצועת עזה לפני שבע שנים, ורק משאיות מישראל נכנסות בשעת בוקר מוקדמת לרצועה. משולש הגבולות בין עזרה, מצרים וישראל הוא הנקודה הכי קרובה לעזה שאליה יכול ישראלי להגיע היום, ולמעט מחסום ארז זו הנקודה היחידה בה עזתי וישראלי יכולים להיפגש.
מדי בוקר חוצה את הגבול עבד אל-רחמן עם כמה עשרות מחבריו, על מנת להעמיס סחורה שמגיעה מישראל על משאיות פלסטיניות. הוא מתגורר בג'באליה, מפרנס את עשרת ילדיו. הוא נחשב בר מזל בעזה, מכיוון שהוא מרוויח כ-3,000 שקלים בחודש - כמעט פיס במונחים עזתיים.
המצרים השמידו את כלכלת המנהרות
"ברוך השם יש לי 120 שקל ליום, אני מבסוט. זה הרבה כסף, אני יעני מהקומה הטובה", טען אל-רחמן. "אם אני לא עובד פה, אולי שבועיים-שלושה אני אמות, אין לי מה לאכול".
פטריות העשן שעדיין מיתמרות מעל ציר פילדלפי הן תמצית הסיפור של הכלכלה העזתית הקורסת: על פי ההערכות בישראל, הצבא המצרי פוצץ והשמיד בין 75% ל-90% מהמנהרות.
במשך שנים שגשגה מתחת לציר פילדלפי תעשייה של הברחות, בה הועברו מזון, דלק, רהיטים, מוצרי אלקטרוניקה ואפילו מכוניות - הכל היה זמין ובזול, ועזה הוצפה במוצרים ממצרים, עד שהמצרים הכריזו על מלחמת חורמה על המנהרות.
מיליונים מקבלים חבילות אוכל
צינור החמצן של עזה חזר להיות ישראל. מתאם פעולות הממשלה בשטחים ומשרד הביטחון מנצחים על העברת הסחורות מכרם שלום, והכל יקר הרבה יותר. אין מחסור בסופרמרקטים בעזה, אבל כוח הקנייה ירד מאוד.
"תמצא הכל, אבל אין כסף לקנות", אמר אבו חסן, פועל נוסף שמעמיס מוצרים בכרם שלום. תושב נוסף ברצועה אמר שרוצים לסגור חמישה או שישה קניונים בעזה שנבנו לאחרונה כי "אין לקוחות, אין כסף לאנשים".
מעבר ליוקר המחייה, רוב הרצועה נמצאת במצוקה של ממש: למעלה ממיליון איש ברצועה מקבלים סיוע של חבילות אוכל הכוללות אורז, קמח, שמן וסוכר שמצילות רבים מרעב. במקביל, כמיליון וחצי תושבי הרצועה נמצאים במצוקה בלתי נתפסת - בין 8 ל-16 שעות ביממה בלי חשמל. מי שגר בקומות העליונות סובל גם ממחסור במים.
הסיבה למחסור בחשמל היא שלחמאס אין מספיק כסף לשלם על הסולר שנדרש להפעלת תחנת הכוח המקומית. התושבים פונים לפתרונות יצירתיים - יש מי שמייצא מצברים ביתיים או רוכש מטען סולארי, וכל מי שיכול רכש גנרטור, אבל הפעלתו הפכה יקרה ביותר - מחיר ליטר בנזין עלה משני ליטרים לשבעה שקלים, לדברי הפועלים בכרם שלום.
גם מחירי המלט עולים, לאחר שנאסרה הכנסתם של חומרי בנייה לעזה, בצעד ששיתק את המשק העזתי. ישראל מאשימה את חמאס שמנצל את חומרי הבנייה לביצור מנהרות, ורק פרוייקטים בינלאומיים נהנים מאספקה נדירה, בזמן שהאזרח הפשוט מתקשה לבנות.
"אנחנו עם מסכן, רק רוצים לחיות"
כשהמצוקה הכלכלית כל כך קשה, החמאס מנסה להפגין סולידריות חברתית. גם כשיוקר המחייה סביב עולה, מחיריהם של שני דברים נותרים יציבים: פיתות ותחבורה ציבורית. החשש בחמאס הוא שהפיתות יהיו הגרסא הפלסטינית לקוטג' הישראלי- טריגר למחאה ולכן מי שיעלה את המחיר צפוי לעונש.
ויש עוד דרך ברצועה להתמודד עם המשבר הכלכלי - המקומיים מנסים לייצר כמה שיותר ובזול. עזה הופכת למשק אוטרקי, שמייצר לעצמו. "כמעט כל יום אני מעביר מפעל אחד מפורק לתוך עזה, ואני יודע שהוא מורכב כי אחר כך מגיעים חומרי הגלם שמשרתים המפעל. התפיסה היא גם להוזיל את עלויות המוצר וגם לספק מקומות עבודה לתושבי עזה", סיפר עמי שקד, מנהל מעבר כרם שלום.
אלא שלא הכל כל כך גרוע - רק לאחרונה הסתיימה בנייתה של טיילת גדולה לאורך הים, ומכוניות יוקרה נכנסות לרצועה. אם מישהו מצפה שהלחץ והתסכול יתפרצו כלפי חמאס, צפויה לו אכזבה - חמאס נתפס כשותף לצרה ולא כגורם למצב הקשה, מכיוון שמצרים וישראל כפו עליו מלחמה.
גם היעדר האלטרנטיבה הפוליטית בתוך עזה לא מבשרת על רוחות של שינוי: "אנחנו לא רוצים מלחמות, אנחנו עם מסכן, לא רוצים שום דבר - רק לאכול ולחיות, חייבים להיות בשלום", אמר עבד אל-רחמן. אבו חסן הוסיף: "אנשים כבר גמורים, בגדה חיים ואנחנו חיים בעזה תחת מצור".
