רבים מהילדים שנחנקו אמש (שלישי) למוות כששרירי הנשימה שלהם שותקו על ידי הגז הקטלני, נולדו אחרי שהחלה המלחמה בסוריה. לפי ההערכות שלושה מיליון ילדים במדינה השסועה הזאת ידעו רק מלחמה - כל יום בחייהם. גם המעטים שזכו ללכת לגן ילדים או בית ספר, לא היו בטוחים.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
כבר שש שנים מביט העולם במחזה הזוועה בסוריה ולא נוקף אצבע. פעם היה ניתן להסתיר זוועות שכאלה במשך תקופה ארוכה, אך היום בעידן הטוויטר והפייסבוק התמונות מופצות וברוב המקרים נתקלות באדישות מקוממת. מדי פעם, מצליח מישהו, לרוב ילד, לשבור את מחסום הציניות והאדישות.
עומרן דקניש ניצל וכבש את הלבבות לאחר שהוא ומשפחתו חולצו בחיים מהריסות ביתם לאחר שהופצץ בחאלב. אחיו עלי נהרג מהפגזים שהנחיתו מטוסים רוסיים על הבניין בו גרו.
גופתו הקטנה של איילן כורדי בן ה-3 נסחפה אל החוף הטורקי לאחר שהסירה שבה ניסתה משפחתו לברוח לחוף מבטחים התהפכה. שוטר אסף אותו מהמים ללא רוח חיים. אביו של עבדוללה הוא היחיד ששרד. בזכות התמונה של בנו, הצליח להביא את כל משפחתו לקבורה.
באנה אל-עבד הייתה בת שנתיים כשפרצה המלחמה. שש שנים אחר כך היא ניסתה לגרום לעולם לשבור את השתיקה. באנה בסופו של דבר חולצה ואפילו נפגשה עם נשיא טורקיה ארדואן והפכה למרואיינת מבוקשת המספרת את הסיפור העצוב של סוריה.
"המציאות היא שבכל יום לימודים ילד נהרג בישיבה בכיתה או בדרך לבית הספר", מציין חירט קפלר, מנהל יוניצ"ף במזרח התיכון ובצפון אפריקה. למרות התמונות הקשות של הילדים הסובלים בסוריה, איש אינו נוקף אצבע - והעולם שותק.