מחאה חברתית במספרים: מעמד הביניים משלם את המחיר

מאות אלפי האנשים שצעדו ביום שבת האחרון ברחובות ישראל הצטרפו למחאה החברתית הגדולה ביותר שנראתה פה אי פעם. המחאה, שהתחילה באוהל אחד בשדרות רוטשילד, כבר מזמן לא כוללת רק את מחירי הדיור. נראה כי כמעט כל האזרחים במדינה מרגישים שנשאר להם הרבה פחות בכיס, והמינוס בבנק רק הולך וגדל.

צדק חברתי – סיקור מיוחד: כל החדשות, כל התמונות, כל הדעות

על פניו המצב הכלכלי של ישראל מצוין – בעוד מדינות אחרות נקלעות למשברים כלכליים, שיעורי צמיחה נמוכים, אבטלה גבוהה וחובות, ישראל נראית, לפחות על הנייר, כמדינה משגשגת. שיעור האבט לה הגיע לשפל של 5.7 אחוזים. בנק ישראל העריך כי שיעור הצמיחה הכלכלית של המשק יעלה ל-5.2 אחוזים - אחד הנתונים הגבוהים בעולם למדינות מפותחות. גם השכר הממוצע עלה ועומד, נכון לחודש מאי, על 8,454 שקלים - עלייה של 2.6 אחוזים בשלוש שנים.

 אז למה בכל זאת אנחנו מרגישים שאנחנו לא מצליחים לגמור את החודש? אספנו כמה מדדים ונתונים שמדגימים את עליות המחירים במשק, שגרמו לשחיקת המשכורת שלנו ולאוברדרפט הגדול בבנק (כל הנתונים נלקחו מאתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה).

מחיר הקוטג' יורד  - שאר מוצרי החלב עולים

בתחילת יוני החלה לצבור תאוצה קבוצה בפייסבוק, שקראה להחרים את הקוטג' עקב עליית המחיר ל- 7 שקלים. המחאה הצליחה, ורשתות השיווק והיצרניות הורידו מחירים ויצאו במבצעים. אבל בעוד שהציבור נלחם על הקוטג', שאר מחירי מוצרי החלב עלו באופן משמעותי. כך לדוגמה, מחיר מיכל שמנת 15 אחוז קפץ ב-16.67 אחוז. גם החמאה עלתה במחירה בשיעור של 13.42 אחוז. העלייה הממוצעת במחירי מוצרי החלב היא 7.7 אחוזים, בטווח של חצי שנה בלבד.

נטל כבד של מיסים עקיפים

החור שאנחנו מרגישים בכיס נובע במידה רבה מהמיסים שאי אפשר לראות בתלוש המשכורת – אחוז גדול מההוצאות של משק בית ממוצע הן על מיסים עקיפים דוגמת המע"מ, מס הבלו על הדלק, מיסי הקנייה והארנונה. כך לדוגמה, מחיר הדלק הגיע ב-2011 לשיא של 7.42 שקל לליטר בנזין 95 אוקטן.

בעוד שנטל המיסים הישירים הוא יחסי למשכורת, מיסים עקיפים זהים לכל שכבות האוכלוסייה, ללא התחשבות בהכנסה. התוצאה - פגיעה בשכבות החלשות ושכבות הביניים. העשירון התחתון מוציא כמעט מחצית מההכנסה שלו על מיסים עקיפים, בעוד העשירון העליון מוציא רק כ-12 אחוז.

להכבדת הנטל אחראית הממשלה. המדיניות של המדינה ושל משרד האוצר הביאה להורדת המיסים הישירים (המחושבים באופן יחסי למשכורת) כגון מס הכנסה וביטוח לאומי. על מנת לפצות על ירידת ההכנסות מהמס הישיר. העשירונים העליונים מעולם לא היו מרוצים יותר.  

 העלאת שיעור המיסים העקיפים הפכה את ישראל לאחת המדינות בהן שיעור מס זה הוא מן הגבוהים בעולם – בעוד הממוצע של המדינות המפותחות (OECD) עומד על 10.2 אחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי, בישראל השיעור הוא 16.2 אחוז.

מחירי הדיור בשיא

דפני ליף וחבריה הציתו את המחאה הנוכחית בעקבות מחירי הדיור שהפכו לבלתי נסבלים. מחסור בקרקעות לבנייה, בניית דירות גדולות לעשירים ומשקיעים זרים, הביא להיצע קטן של דירות, והפך את שוק הנדל"ן לשוק חם (ויש שאומרים לבועה). הביקוש הגדול, ההיצע הקטן של דירות והקושי בקבלת משכנתא הפכו את החלום לבית משלנו לכמעט בלתי אפשרי.

כפי שניתן לראות, מחירי הדירות זינקו ב-2010 והגיעו לשיא של כל הזמנים, וכתוצאה מכך בעלי הדירות העלו את שכר הדירה. כפי שמדגימה ההשוואה בין מדד שכר הדירה וסקר מחירי הדירות, מחירי הדירות התייקרו בכ-20 אחוז יותר ממחירי שכר הדירה. כיום, הוצאה ממוצעת על דיור (שכר דירה או משכנתא) לוקחת כ-24.4 אחוזים מההכנסה שלנו.

התוצאה: מינוס בבנק

הגידול במחירי הדיור, המיסים והמזון הוביל למציאות מדאיגה, בה רוב האוכלוסייה לא מצליחה לגמור את החודש, ובטח לא לחסוך כסף. נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מגבים את ההרגשה שכולנו במינוס.

 המצב קשה במיוחד בעשירונים התחתונים, בהם ההוצאות עולה בהרבה על ההכנסות. כך לדוגמה, משפחה ממוצעת בעשירון התחתון מכניסה 2,705 שקל אך מוציאה 5,953 שקל. המשמעות עגומה: בכל חודש האוברדרפט גדל ב-3,248 שקל.

המצב בשכבות הביניים לא טוב בהרבה. רוב המשפחות מצליחות לשים בצד סכומים קטנים ולא משמעותיים, ובוודאי לא לחסוך באופן משמעותי. משפחה מהעשירון החמישי, שכבת הביניים, מצליחה לשים בצד רק 163 שקל, שהם בקושי 2,000 שקלים בשנה. העשירון העליון לעומת זאת מצליח לשמור על רמת חיסכון גבוהה, והוא חוסך בממוצע כ-11 אלף שקלים בכל חודש.  

לאור הנתונים אין זה מפתיע שהמחאה הנוכחית התפרצה כעת והתפשטה באופן חסר תקדים. מחאה זו היא תוצאה ישירה של תהליך ארוך ומייאש של שחיקת המשכורות שלנו והגדלת הפערים החברתיים. בחודשים הקרובים נתחיל לגלות האם דרישת העם לצדק חברתי תצליח לשנות את המדיניות הכלכלית הנוכחית של הממשלה.

עיצוב: כרמית דובדבני