הדיון הרדוד שהובילה התקשורת בימים האחרונים הוא בושה לדמוקרטיה. התקשורת לא רצתה לעסוק באמת במחיר של עסקת גלעד שליט, ביחס למשפחות השכולות, במחדלי הממשלה. הרי אסור להפריע לחגיגה. הנה לפניכם שלושה מחדלים שהתקשורת נמנעת מלעסוק בהם:
1. ממשלת ישראל הייתה צריכה לפרסם את שמות הרוצחים ששוחררו, ולציין עבור כל אחד את הפיגוע לו הוא אחראי, את שמות הנרצחים בפיגוע ולאן ישוחרר. המשפחות השכולות, שחלקן מרגישות כאילו שכלו את יקיריהן בשנית, לא יודעות אם הרוצח אוכל חומוס בירושלים או כנאפה באיסטנבול. מגיע להן לדעת היכן בדיוק מסתובבים רוצחי יקיריהן, והגיע זמן שמשרד ראש הממשלה יפרסם את הפרטים המדויקים על כל רוצח.
2. אין שופטים בירושלים. אחמד ג'עברי הוא שופט בבית המשפט העליון אצלנו, ובכל הנוגע לציבור הערבי החלטת הבית המשפט היא בגדר המלצה בלבד, כי רק ג'עברי הוא המחליט והפוסק. אז מה אם בית המשפט החליט על 16 מאסרי עולם לאחלאם תמימי – ג'עברי אומר לשחרר, אז משחררים. בדיוק בגלל זה, בגלל שמערכת המשפט לא רלוונטית לערבים, חייבים להטיל עונש מוות על ארכי מחבלים. רק כך למערכת המשפט תהיה משמעות, ורק כך המדינה תוכל להגן על אזרחיה.
3. נועם שליט, תנועת ישראל שלי ואחרים, התחננו בשנתיים האחרונות שירעו את תנאי האסירים הביטחוניים, אולם הממשלה התעלמה. בישיבתה האחרונה של ממשלת אולמרט במרץ 2009 הציג שר המשפטים דניאל פרידמן את מסקנות הוועדה שעמד בראשה: ממשלת ישראל צריכה להרע את תנאי אסירי החמאס למינימום שנדרש ע"י החוק הבינלאומי, על מנת ללחוץ על החמאס להגמיש את תנאי העסקה. לא עוד 17 ערוצי טלוויזיה, לא עוד קניות באלפי שקלים בקנטינה, לא עוד עוף ממולא, לא עוד שיעורי ספורט.
בישיבתה הראשונה ממשלת נתניהו הייתה אמורה להחליט על יישום ההמלצות, אך לא החליטה דבר. שנתיים וחצי המשיכו אסירי החמאס לחגוג. מעניין שביוני 2011, כנראה על מנת ללחוץ על החמאס לסגור את העסקה, הודיע ראש הממשלה ביום בהיר אחד שמעתה יורעו תנאי האסירים. היום אנו יודעים שהם היו אז בשלבים מתקדמים לסגירת העסקה. מדוע לא עשה זאת שנתיים וחצי קודם?
כמו שאמר אחמד ג'עברי לעיתון אל חיאת: "הבנו שישראל לא תשחרר את המנהיגים". הוא היה צריך לומר גם "הבנו שישראל לא תשחרר רוצחים כבדים". אבל ישראל לא נלחמה, ישראל נכנעה.
האם ממשלת נתניהו טעתה בביצוע העסקה? כתבו לנו בטוקבקים