כשבנימין נתניהו היה באופוזיציה, שאלתי אותו איך ראש הממשלה דאז אולמרט שוקל לשחרר את הרוצחים האלה תמורת גלעד שליט. נתניהו נאנח ואמר "צריך למצוא חלופות". נו, כנראה שלא מצא.
עמדתי הייתה לאורך כל השנים שאסור לשחרר מרצחים תמורת שליט. ביקשנו ללחוץ על החמאס בכל דרך אפשרית - להרע את תנאי האסירים, להפסיק הזרמת דולרים לחמאס. הרי לכל ארגון יש נקודות תורפה, ולא יכול להיות שחמאס יוצא דופן בהיבט הזה. ממשלת נתניהו, שקיבלה את הבעיה בירושה מאולמרט, יכלה הייתה לטרוף את הקלפים מחדש.
אמנם רבי המרצחים, הארכי-מחבלים, נשארו בכלא. אותם נתניהו לא הסכים בשום אופן לשחרר, וטוב שכך. אבל מי כן ישוחררו? כל אזרח בישראל צריך לא להתעצל, להיכנס לאתר האינטרנט של השב"ס ולעבור שם שם, לדעת את מי שחררו. המדינה צריכה לתת דין וחשבון לאזרחיה מה כל אסיר עשה ואיזה עונש קיבל, ועל כל אזרח לדעת את המחיר המלא ששילמנו.
אני רואה את אמנה מונה, שפיתתה את הנער אופיר רחום והביאה לרציחתו זחוחה ויהירה, וגרוני נחנק. רוצחת בדם קר שמעולם לא הביעה חרטה ועשתה צרות רבות בכלא, יוצאת לחופשי. אני חושבת על סמיר קונטר, שרצח משפחה שלמה ושוחרר בעסקת שבויים, התחתן בלבנון ושיקם את חייו. מי ערב במדינה הזו שרוצחי משפחת פוגל לא ישוחררו?
אבל ראש הממשלה קיבל את ההחלטה. כעת כל שנותר לנו לעשות הוא לשמוח שגלעד חוזר הביתה. אבל מרגע חזרתו, עלינו להילחם על כך שבעתיד לא יתאפשר לשחרר רוצחים. שהנושא יוסדר אחת ולתמיד. הרי ממשלות ישראל לדורותיהן לא מצליחות לעמוד בלחץ הציבורי, וארגוני הטרור מנצלים זאת. צריך אם כן למצוא דרך למנוע מצב זה, אם בחקיקה, ואם בהחלטה על מתן עונש מוות לרוצחים. ולא, אין לעתור לבג"ץ בעניין; על הממשלה למשול, אין זה תפקידו של בג"ץ להכריע בעניינים אלה.
ולסיום: אסור לנו לשכוח שיש לנו עוד חייל של המדינה בכלא. הממשלה צריכה באותה נחישות להביא לשחרורו של פולארד.
האם צריך לתת עונש מוות לרוצחים? ספרו לנו מה דעתכם בטוקבקים