>>הרגעים הגדולים של 2011 - הפרוייקט המלא
נחמד לעבוד בתקשורת. אנשים מכירים אותי, השם שלי חתום מעל מאות מילים שכתבתי, ודברים שמתחשק לי להגיד מגיעים לביתם של מאות אלפים. מזמינים אותי להשקות, לאירועים, למסיבות, לכיבוד קל וכוסית משקה. לא בשביל זה רציתי להיות עיתונאית, אבל אני מודה שאת הסיבה האמיתית לפעמים קשה לראות בשגרת הימים השוחקת.
כשגיא זהר הרים דגל שחור, ועזב את מהדורת "השבוע" בערוץ 10 בשידור חי, לאחר ההתנצלות המבישה לשלדון אדלסון, הוא צעק את הצעקה שצריכה להדהד בראש של כולנו, מהתחקירנים שבתחתית ועד הכתבים והעורכים שבצמרת – "אסור לעבור לסדר היום על מה שנראה בעינינו כשבירה של ערכים מקצועיים ואתיים". זה המשפט שאני לוקחת איתי מ-2011, השנה בה הפסקתי ללכת להשקות, חדלתי לענות ליחצ"נים לוחצים, ונזכרתי שלמילים שלנו צריכה להיות מטרה, משמעות וסיבה.
מלבד ריכולים ברנז'איים, אני לא יודעת מי דובר אמת – האם הכתב שהלך נגד אינסטינקט ההישרדות, או שלדון אדלסון שהואשם בדברים שאין בהם יד ורגל. כך או כך, הכתבת תכנים לעיתונות על ידי אנשים בעלי אינטרסים היא מחלה, וההתפטרות של גיא זהר הייתה כה מעוררת השראה, עד שהיא עשויה להיות צעד אחד קטן בדרך לריפוי.