ענת קם (צילום: חדשות)
ניסתה לסדר לעצמה ג'וב, לא לרגל. ענת קם | צילום: חדשות

בענת קם יש את כל מה שצריך כדי להפוך בשנייה אחת לצוררת ישראל, בוגדת וראויה לסקילה, שלא לומר לעונש מוות. היא שמאלנית (אפילו מאוד, כך אומרים), יש לה לוק טלי פחימה קלאסי, היא עיתונאית (ולכן חשודה מלכתחילה בחתירה נגד אושיות המדינה) וגם מיוצגת בידי מגן המרגלים הקלאסי, אביגדור פלדמן. הכינו את עמוד התליה.

גם בימים שבהם אין "פרשות דרמטיות" או "מבזקים מיוחדים בשתיים בצהריים", מדינת ישראל היא ישות שחיה על טורים גבוהים מדי, צועקת במקום לדבר בשקט, מזיעה מהר, נטרפת, ובעיקר מגזימה. בפרשת ענת קם יש את כל ההגזמות שאפשר להעלות על הדעת.

קם היא מרגלת שסיכנה את בטחון המדינה בדיוק כמו שישראל היא אירן המונעת עיתונות חופשית וחופש ביטוי. האופן שבו תיארו אותה אתמול בכירי השב"כ והפקליטות מתחבר בקו ישר לאופן שבו תיארה אותנו כלת פרס פוליצר גודית' מילר, במאמר המצונזר שפרסם ידיעות אחרונות. בהגזמה, הפרזה והיסטריה. אם לא נצעק "אירן" או "מרגלת מסוכנת", אף אחד לא יקשיב לנו וכולם יעברו כבר לפרשה הבאה ולמבזק המיוחד הבא.

קם היא לא מרגלת מסוכנת. היא הייתה ילדה נמהרת וחסרת אחריות לפני שלוש שנים, שהעתיקה כל דבר שזז אצלה בלשכה והעבירה את החומר לעיתונאי כי היא רצתה לסדר לעצמה ג'וב בעיתון שלו אחרי הצבא, היא רצתה למצוא חן בעיניו וגם כי היא חשבה שמדיניות החיסולים של צה"ל לא אנושית.

התחקיר שהחל את הפרשה (צילום: הארץ)
הכתבה בעקבותיה הואשמה ענת קם | צילום: הארץ
היא לא מרגלת

מרגל הוא בוגד. הוא אדם שחובר לאויב, שפועל כדי שאנשים במדינה שלו ימותו, כדי שהמדינה כולה תלך לאבדון. אורי בלאו הוא לא אויב ו"הארץ" הוא לא אחמדיניג'אד, גם אם הטוקבקיסטים חושבים שכן. ראש השב"כ והיועץ המשפטי לממשלה הם לא טוקבקיסטים, וגם אם החוק היבש מגדיר כל עבירת ביטחון כריגול, התפקיד שלהם הוא להסביר את ההבדל, לסדר את הפרופורציה ולא להצטרף למקהלה הבורה שאינה מבינה דבר ואיננה מבדילה בין ענת קם למרדכי וענונו.

קם עשתה פשע. היא חייבת לחטוף והיא תחטוף. אבל אם היא מרגלת, מי הם הקצינים הבכירים, והפקידים הבכירים, מי הם השרים וראשי הממשלה שמשתפים מדי יום את העיתונאים באינפורמציות סופר רגישות? שמדליפים, שחושפים, שמגלים כמעט הכול. קם עשתה עבירה חמורה ומי שבאמת שגה ועשה כאן שטויות, טעויות ועבירות מיותרות הם אורי בלאו והבוסים שלו בעיתון "הארץ" ששכח הפעם להיות עיתון לאנשים חושבים.

אם ביטחון המדינה היה בסכנה בגלל הצמד הזה, אז כולנו כבר מזמן היינו בים בגלל חומרים מסווגים פי כמה שמסתובבים בכל מקום ושמודלפים עד אין קץ מדי יום, בלשכות ובמשרדים הביטחוניים ביותר במדינה.

בהיסטריה השב"כ אשם

מי שכמובן תרם להגזמה הפראית בפרשה הזו היה השב"כ, שאחראי על החלת צו איסור הפרסום הארוך ביותר בהיסטוריה המודרנית, ובתי המשפט שאפילו לא שאלו למה וכמה. הבעיה היא שעכשיו אין כבר מקום לוויכוח אמיתי. כל מי שמנסה לשים את הסיפור בפרופורציה, הוא מן הסתם שמאלני מתועב.

הבוידעם נפתח וכל הרפרטואר של "אש"פסיטים", "תוקעי סכינים בגב האומה" ו"מרעילי בארות" חזר בשנייה אחת לאופנה. יש לנו בשעה טובה דמות חדשה לשרוף במדורות של ל"ג בעומר.

צודק מי שאומר שסיפור ענת קם הוא לא ויכוח על חופש העיתונות במדינה. אין בעיה של חופש עיתונות, יש בעיה שאי אפשר לדבר כאן על כלום בשקט, בשכל ובהיגיון. טוקבקיסט אחד הציע אתמול לתלות את ענת קם בכיכר מלכי ישראל. הוא הדגיש: כיכר מלכי ישראל, ולא חלילה כיכר רבין. להזכירנו, שענת קם, ממש כמו יצחק רבין, היא בוגדת הראויה לדין רודף ולמוות.