טכנולוגיה חדישה מצליחה לקחת אותנו למסע בזמן - 130 שנה אחורנית. מדובר בהקלטות הקול מהראשונות שנעשו אי פעם בהיסטוריה, ואלו הן רצועות סאונד מהמוקדמות ביותר שהוקלטו אי פעם. במהלך המאה האחרונה אי אפשר היה לנגן אותן, אך השנה מומחים אמריקנים מצאו פתרון וגילו דרך שבעזרתה אפשר להאזין להקלטות הנדירות.
אחרי שתומאס אדיסון המציא את מכשיר ההקלטה הראשון - הפונוגרף - ב-1877, החל מירוץ בין המדענים שניסו להקליט קול אנושי ולהפיץ את ההקלטה להמונים. אלכסנדר גרהם בל, ממציא הטלפון, שלח באותו הזמן כמה קופסאות בדיל חתומות למכון "סמית'סוניאן" האמריקני, עם דוגמה ראשונה להקלטות שעשה. בל שלח את ההקלטות כדי להגן על עצמו במקרה שמשהו יגנוב לו את הפטנט. מאז נשלחו בשנת 1880, נחו ההקלטות במחסני המכון כשהן פשוט מעלות אבק, בלי שום יכולת לנגן אותן.
הם הונחו על המדף במכון וצברו אבק, עד שהשנה הגיע קרל האבר מהמעבדה הלאומית "לורנס ברקלי". "אנחנו יכולים להשתמש במצלמות (מיוחדות) כדי לצלם מספר גדול של תמונות של אובייקט מסוים וליצור הדמיה דיגיטאלית של המבנה, של פני השטח", מסביר האבר. "אני מסובב את התקליט ורואים את זה מתחיל לעלות ולרדת - כאילו מחט קוראת אותו".
בערך 18 אלף עצמים אופטיים נקלטים מכל סיבוב של הדיסק, ואז המחשב ממיר את הנתונים כדי לנגן צליל מהתמונה. היתרון הגדול של מערכת ההדמיה הדיגיטלית הוא שאין שום צורך לגעת בדיסקים כדי להשמיע את ההקלטות, וכך אין סכנה שיינזקו.
אנשי מכון סמית'סוניאן מחזיקים כ-200 הקלטות שונות מהמעבדה של אלכסנדר גרהם בל, אולם בינתיים הם השתמשו בהדמיה האופטית כדי להשמיע רק שש מהן.