בני ישראל בהלם: מחקר חדש שפורסם היום טוען כי ייתכן שלאו דווקא משה רבנו הוא שחצה את ים סוף ואיפשר את יציאת מצרים - אלא הטבע בכבודו ובעצמו.
לטענת צוות חוקרים שהוקם במרכז הלאומי למחקר אטמוספירי בקולורדו שבארה"ב, ייתכן ורוח מזרחית חזקה במיוחד שנשבה באותו הלילה היא שדחפה את המים לאחור ואיפשרה לבני ישראל לחצות את הים בדרך לארץ המובטחת.
בעוד ארכיאולוגים וחוקרי תרבות מצרים העתיקה מצאו עדות מועטה לכך שהאירועים המתוארים בספר "שמות" אכן התרחשו, נעזר צוות החוקרים האמריקנים במודלים ממוחשבים, על מנת להראות כי 'סערה מושלמת' הייתה יכולה להוביל לנטישה הגדולה לפני כ-3,000 שנה.
"אנשים הוקסמו מאז ומתמיד מהסיפור הזה של יציאת מצרים ותהו אם מדובר בעובדה היסטורית", מציין קראל דרו, אחד החוקרים, ומתגאה: "הממצאים שלנו מלמדים כי לאפשרות שניתן להפריד מים יש בסיס פיזיקלי".
ארבע שעות של מעבר יבש באמצע המים
דרו ועמיתיו השתמשו במודלים שהראו כי רוח שנושבת במהירות של 100 קמ"ש במשך 12 שעות מסוגלת לדחוף מים בעומק של כשני מטרים, באופן שיאפשר מעבר יבש למרחק של כארבעה קילומטרים לאורך וכחמישה קילומטרים לרוחב - וכל זה למשך ארבע שעות.
על מנת שהחישוב המתמטי יעלה בקנה אחד עם הסיפור התנ"כי, היה על המים להידחף אחורה משני הצדדים וליצור מעין חומות. אחרי שהרוח נרגעה, כך מסבירים החוקרים, המים חזרו למצבם הטבעי, כך שכול מי שעדיין צעד ביבשה הזמנית - היה בסיכון לטביעה.