גזי קפלן, אחד המנהלים הבכירים במשק הישראלי, הגיע לקיבוץ לוחמי הגטאות לפני 40 שנה. ההורים שלו לא ממש שמחו על הצעד הזה שנקט, אבל אותה בחירה גרמה למספר מחברי הקיבוץ להתעשר לאחרונה באופן חסר תקדים.
אחרי שהחבר קפלן הפך למרכז משק ולמזכיר הקיבוץ, ביקשו ממנו אי שם באמצע שנות ה-80 שיחפש תחום להקים ממנו מפעל לרווחת החברים, הוא חשב על תחום הפלסטיקה, אבל מהר מאוד הפכה הפלסטיקה לטבעול. "הלכתי לפגישה ועל השולחן ראיתי חוברת עם ציור של נקניקייה מצחיקה", מספר קפלן. "האדם איתו נפגשתי כינה את היוזמה הזו בולשיט. הבולשיט הזה הפך לאימפריה", הוסיף בגאווה.
לוחמי הגטאות הוא כבר לא קיבוץ
לפני כחודשיים נחתמה אחת מעסקאות הענק במשק הישראלי. חברת אסם, שקפלן משמש כמנכ"לה בארבע השנים האחרונות, החליטה לרכוש את טבעול. סכום הרכישה - חצי מיליארד שקלים, סכום שהכניס לכיסו של כל חבר קיבוץ כמיליון שקלים, אבל תרם במובן מסוים לסיום דרכו של לוחמי הגטאות כקיבוץ.
"זה בלי ספק קיבוץ אחר", אומר קפלן, אולי בכאב מסוים. "היום זה יישוב עם רמה מאוד גבוהה של ערבות הדדית, אבל זה ודאי לא מערכת שנשענת בצורה חזקה על שותפות ושוויון".
עם זאת, קפלן מצא נקודה חיובית בעקבות המכירה. "חברי הקיבוץ זכו לביטחון כלכלי", הוא אומר, אך ההתעסקות של החברה הישראלית בסכומי הכסף אותם הרוויחו החברים, הכעיסה אותו. "אלו אנשים שהצליחו ליצור, ועכשיו יש להם את ההזדמנות ליהנות מהפירות של היצירה הזאת. אז פתאום נכנסים לכל אחד לכיס", טוען.
מתפשר עם המציאות
כמנכ"ל אחת החברות הגדולות במשק הוא מסתכל על המנהלים מסביבו, שומע על השכר המנופח של עמיתיו, והקיבוצניק שבתוכו זועם. "שכר הבכירים הוא ביטוי של התפוררות ערכית", הוא אומר. "הגזמה היא דבר לא נכון, והתגמולים הלא סבירים לדרג הבכיר הוא גורם משחית ומושחת".
קפלן, אולי האידיאליסט האחרון מבין המנכ"לים הבכירים במשק הישראלי, נותר עם אהבות, חלומות וערכים. אך בכל יום ראשון הוא עוזב את הקיבוץ בדרכו לת"א, שם הוא גר בדירה שכורה מטעם חברת אסם. לפחות שם הוא יכול להיות קרוב יותר ליציעים של קבוצתו האהודה, אלופת המדינה ומחזיקת הגביע - הפועל תל אביב.
אפשר רק להניח שבמהלך שבוע העבודה בת"א, למרות שהוא טרוד בענייני עבודה, הוא מוצא זמן לחלום צפונה על הבית האמיתי, קיבוץ לוחמי הגטאות ועל הערכים עליהם גדל.