"מחאת הפסק זמן" שהתעוררה כאן בימים האחרונים, חידשה את רוח המחאה הצרכנית שדעכה יחסית לאחרונה. שוב, כמו הקוטג', מדובר במאבק נקודתי - על נושא גדול בהרבה. למה מחירי המזון בישראל כל כך גבוהים? ולמה, אי אפשר להגיע לפתרונות אמיתיים, בכל שרשרת האספקה - עד לצרכן?
כמו כמעט בכל נושא גם כאן הקימו ועדות. אבל בין ההקמה לפתרונות אמיתיים בשטח - המרחק גדול. ולא רק מזון. ועדות ממשלתיות רבות קמו בשנתיים האחרונות לטיפול בבעיות כלכליות וצרכניות - רובן עדיין דנות, ומנתחות, וגם אם הוגשו הסכמות, בחלק מהמקרים הן מעלות אבק.
במקרים אחרים, מדובר בוועדות מקצועיות שגם אם מסקנותיהן מוגשות, לא בטוח שהממשלה אכן תאשר אותן. קחו לדוגמה את דמי הניהול הגבוהים בחסכונות הפנסיוניים שלנו, כבר בסוף 2010 הוכרז על הקמת ועדה של משרד האוצר לרפורמה בדמי הניהול. אבל רק בשבועות האחרונים הוגשה טיוטת החקיקה לכנסת - והיא עוד צריכה לעבור תהליכים רבים, לפני שמשהו יקרה בפועל.
ועדה למחירי המזון ולתחרותיות הבנקים
באוגוסט האחרון הוקמה ועדת זליכה להסדרת ענף הרכב ולצמצום הריכוזיות של יבואני הרכב, והמסקנות הוגשו כטיוטה לשר. גם שם לא ברור מה יאושר, אם בכלל. אחרי מחאת הקוטג', הוקמו שתי ועדות לבחינת נושא מחירי המזון. האחת בוחנת את שוק החלב בלבד, והשנייה היא ועדת קדמי לבדיקת שוק המזון כולו.
ההמלצות של הוועדה הראשונה נתקלו בהתנגדויות רבות, חלקן נפלו בדרך. בסוף החודש, אומרים במשרד התמ"ת, יוגשו המסקנות הסופיות של ועדת המזון. שם, מסבירים שמדובר בהסכמה מורכבת בין משרדי הממשלה, כמו משרד האוצר ומשרד החקלאות.
הוועדות האלה לא לבד. בימים אלה פועלות גם ועדה להגברת התחרותיות בבנקים, ועדה שאמורה לטפל בתחרותיות בענף המלט. ואסור לשכוח כמובן את ועדת טרכטנברג. ההמלצות של זאת, כידוע, הולכות ומתמסמסות כמעט בכל התחומים, בין אם מדובר בדיור או קיצוץ במערכת הביטחון - ובין אם מדובר בקושי ליישם דברים שכן התקבלו, כמו חינוך חינם מגיל 3.
כן, בשיטה הישראלית אפשר להקים אין ספור ועדות. אבל כמות הפתרונות, בדרך כלל - תהיה קטנה, בהרבה.