עידן ממושב לימן, תומר ממושב ישע ואיתי ממעלה יוסף – שלושתם חקלאים, בנים ממשיכים מהצפון ומהדרום שהחליטו, חלקם מרצון וחלקם בעל כורחם, לעשות את הדרך ההפוכה מהנהוג, ולהקים ולפתח מחדש את המשקים של הוריהם בפריפריה.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
"רציתי לשוב למקורות ולחזור לעשות מה שהנשמה אומרת ולא מה שהחברה מצפה ממני", מספר עידן פרידמן, בן 41 ממושב לימן בגליל המערבי, שלאחר שנים במרכז החליט לשוב למושב ילדותו ולהקים חווה חקלאית גדולה ובה מטעי ליצ'י, הדרים וכרמים.
בסיום שירותו הצבאי החל פרידמן ללמוד הנדסת תעשייה וניהול בכרמיאל ולאחר מכן עבד בתפקידים שונים בסקטור הפרטי, ובמקביל הספיק להינשא ונולדו לו שני ילדים. "הרעיון של החווה הוא קטיף עצמי" הוא מסביר. "כל הזנים המצויים בה הם זני ארץ ישראל מקוריים, אני לא מפעיל ריסוס ונאבק בטבע כחקלאי רגיל, אלא נותן לצמחים המקוריים לגדול באופן טבעי, אני מרגיש שזה גן העדן האמיתי".
"למשפחה שלי קצת קשה עם הבחירות שלי כי אני אדם משכיל ושואלים אותי למה אני צריך את כל הקושי הזה", מציין פרידמן. "אבל אני עושה את הדברים לנשמה, לא לצורך כסף ולכן אין לי געגוע לעבודה הקודמת, למרות שעכשיו כלכלית הרבה פחות קל".
כמו פרידמן, גם תומר כהן, רווק בן 31, עשה את הדרך ההפוכה – וחזר להציל את המשק המשפחתי שהיה בפשיטת רגל. הוא הלך ללמוד רפואה משלימה במכללת רידמן בבאר שבע, ובינתיים המשק של אביו נקלע לצרות וחובות שהכניסו את ההורים לבעיות כלכליות. מכאן הוא החליט שהוא חוזר ועוזר להורים. הוא נכנס לעסק והתחיל את העבודה ממש מאפס.
"היה קושי רב בהתחלה אבל לאחר מכן אבי קיבל את זה ומאז שחזרתי אני עובד עם אבי ביחד בכיף", הוא מסביר. המשק של כהן במושב ישע הסמוך לרצועת עזה מגדל עגבניות, קישואים וקולורבי עבור רשתות השיווק השונות.
כהן מספר שהוא עדיין עושה טיפולים של רפואה משלימה, "בשביל הנפש", אבל בחקלאות יש הרבה סיפוק, לדבריו. כעת הוא מחפש את הדבר הגדול הבא מבחינת גידולים, כשההורים מאושרים שהבן חזר ו"הציל" את המשק המשפחתי.
חקלאי חוזר נוסף הוא איתי טובלי, בן 32 ממעלה יוסף, בן זקונים שהמשיך את משק הוריו למרות שכל אחיו עזבו את המושב, הממוקם על גבול לבנון. טובלי מתעקש למרות הקשיים הרבים לגדל מטעים נשירים (אפרסקים וכדומה) כחלק מעבודתו החקלאית.
כמו פרידמן וכהן, גם טובלי היה שנים רבות מחוץ לבית ולאזור החיוג, ושב חזרה למשק. הוא למד הנדסאות תעשיה וניהול בכרמיאל ומשם המשיך לתואר בכלכלה בתל חי, אולם היות והוא בן הזקונים וכל אחיו עזבו את המשק הוא מצא עצמו "בעל כורחו", לדבריו, מנהל את המשק. "ראיתי שכל אחיי עזבו את המשק המשפחתי והלכו ללמוד מקצועות חופשיים, אז מתוך תחושת שייכות מאוד גדולה למקום החלטתי לחזור הביתה ולעזור לאבא עם המשק", הוא מסביר.
במקביל לחזרה למשק, הוא התחתן ונולדו לו שני ילדים. אולם החיים במשק לא פשוטים. "בנוסף לעבודה במשק אני נאלץ לעבוד בעוד עבודות על מנת להתקיים בכבוד, אין היום אפשרות להתקיים רק מחקלאות" הוא אומר. "מדובר בתחום מאוד תנודתי המושפע ממזג האוויר ומהיצע וביקוש ולכן צריכים גם עוד משהו כדי להבטיח את הקיום".
טובלי מספר שהמשק קיים במשפחה מאז שההורים הגיעו לארץ ממרוקו לפני כמעט 47 שנה. "זאת גם הסיבה לדעתי שקשה כל כך לדור ההורים לוותר על המקום הזה למרות שהוא לא ממש כלכלי", הוא מסביר. "זה ממש זורם להם בדם והם חיים את זה. אני לעומתם, מסתכל על הדברים באופן מפוקח יותר, כך שאם המשק לא יחזיק בעוד 5 שנים אני כנראה אמשיך הלאה כי בסוף חייבים להתפרנס".
גלית וידרמן, מנהלת אגף הצעירים במשרד לפיתוח הנגב והגליל, אומרת כי "יש שינוי מגמה ביחסם של צעירים לגבי חזרה למקורות ולמשקים המשפחתיים, כשעבודת החקלאות ועבודת הכפיים אינה מפחידה אותם, כך שהחזרה לעסק המשפחתי נעשית מתוך בחירה ולא מתוך הכרח". עוד טענה וידרמן כי "הצעירים רואים את ההזדמנויות ואת הפיתוח הנרחב בפריפריה, וחוזרים הביתה לעסק המשפחתי מתוך אמונה כי היום יותר מאשר בעבר ניתן להצליח. המשרד מקדם פרויקטים רבים למען צעירים בפריפריה החברתית והגיאוגרפית של ישראל וביניהם פרויקטים לחיזוק בני מקום ועידוד חזרתם של צעירים לשורשים, מתוך אמונה שהצעירים הם המנוע לצמיחה עתידית".