הסיפור של חטיבת השיריון 188 במלחמת יום הכיפורים הוא סיפור של גבורה, ובצדו סיפור של שיכחה, כך לפחות חשים לוחמי החטיבה. זה סיפור שנדחק בתודעה ובהכרת הערכה לשולי הקרב הגדול על רמת הגולן. נדחק כיוון שאחרי הלילה הראשון כבר לא נשארו רבים שיספרו את הסיפור.
ביום שבו פרצה המלחמה הייתה חטיבה 188 פרוסה לכל אורך קו הגבול. 77 טנקים מופתעים מול 930 טנקים סורים שפרצו פנימה. מפקד החטיבה אלוף משנה יצחק בן שהם נהרג וגם סגנו, ובשטח נותרו טנקים בודדים שהמשיכו בלחימה מתוך הכרה והחלטה אישית, על אף שהמסגר הצבאית הגדולה - החטיבה - כבר לא הייתה קיימת. במטכ"ל אגב, מחקו אותה מסדר הכוחות ברמת הגולן.
לצד הזיכרונות - ביקורת קשה על קהלני
היה קשה לפענח את כל מה שקרה שם, כיוון שלא היה שם קרב גדול אחד, אלא אוסף קרבות קטנים ואלמוניים שבלמו בלילה המכריע צי גדול של טנקים סורים. במשך 38 שנים לא דיברו במפורש על מה שאירע, עד שנכתב הספר "על בלימה", שמספר את הכל.
הקרבות שאירעו ב"ציר הנפט", הותירו בקרב לוחמי החטיבה ביקורת קשה על אביגדור קהלני. רק אחרי סיור במקום, הם מודים בזה בפה מלא. "שלא יקרה מצב שהקרבות שהתרחשו ברמת הגולן, נהפכים לקרנבל של איש אחד", אמר עודד בקמן שלחם בחטיבה. "קהלני היה חייל למופת, אבל זו לא רמת היושרה שאני מצפה מקצין ברמה שלו, הוא התייחס רק לעצמו".
112 מלוחמי החטיבה נפלו בקרבות על רמת הגולן. מי לא מכיר את סיפור הגבורה של עמק הבכא? ןאת זה של כוח צביקה? אבל הסיפור הגדול והכואב הוא סיפור החטיבה הזו שהייתה הקיר הראשון שעליו התנפצה המתקפה הסורית.
בתגובה לדברי הלוחמים מסר אביגדור קהלני כי "הנציח את לוחמי גדוד עוז 77 בעת מעשה גבורתם. כמג"ד לא ידעתי מה היה בגזרות אחרות, ומכאן לא ברור איך מישהו מצפה ממני שאכתוב על חטיבה 188. יש לי כבוד גדול לחטיבה 188 וצר לי לשמוע מילים שכאלו אחרי 38 שנה".
