ב-18 באוגוסט 2011 קיבלה ניקול אברהמי את הבשורה הקשה מכל. בנה, רנ"ג פסקל אברהמי ז"ל, נהרג בהיתקלות עם מחבלים בגבול המצרי, בזמן תדרוך מצולם שערכו שר הביטחון ברק והרמטכ"ל בני גנץ לאחר הפיגוע בכביש 12.
הערב, יציינו בני המשפחה את יום הזיכרון הראשון לחללי מערכות ישראל - ללא פסקל. "בכל יום זיכרון הסתכלנו תמיד על המשדרים המיוחדים בטלוויזיה, וידענו שפסקל עסוק כי הוא מבקר את המשפחות של חבריו שנפלו במרוצת השנים", מספרת אמו ניקול בריאיון מיוחד. "תמיד הייתה לי מחשבה שהוא בסכנה, אבל עם השנים קיבלנו קצת ביטחון שלא יקרה לו כלום, כי הוא כל כך חזק, ועבר המון פעולות מסוכנות".
ניקול אברהמי סיפרה כי בנה, שעלה לארץ בשנת 1977, אהב את ישראל ואת האזרחים, והיה מוכן תמיד להקריב למען המדינה. "לא יצאנו מעולם לחופש. פסקל רצה להיות תמיד מוכן, ואולי עכשיו הוא מחייך שם למעלה אחרי שלמרות כל הקשיים והמבצעים הוא דאג לטפל בשלושת ילדיו ובנו ההורים - כי הזדקנו".
"הדלקתי נר - ידעתי שהוא מת"
את יום מותו, זוכרת ניקול לפרטי פרטים. "שמעתי שהיו יריות ואמבולנסים. הסתכלתי בטלוויזיה, ואני לא יכולה לתאר לכם את ההרגשה. ידעתי שמשהו נורא קרה והתקשרתי לימ"מ - אבל הם לא ידעו כלום. התקשרתי עוד פעמיים אבל הם לא סיפרו לי. הדלקתי נר, ואז קיבלתי את הבשורה המרה".
האם מספרת כי במהלך הלוויה והשבעה, היא לא העריכה כמה בנה היה אהוד על חבריו ליחידה. "הוא קיבל חינוך ערכי, וסחף אחריו בערכים האלה המון אנשים. הגיעו לכאן אנשים מהממשלה וגם אזרחים שלא הכירו אותו ורצו להביע הערכה למה שהוא עשה בשבילנו. מותו נתן לי הזדמנות להכיר צדדים בו שלא הכרתי".
"אני מקווה שכמו שארץ ישראל הייתה בלבו - הוא יישאר בלב של כל עם ישראל. הוא לא רצה שתהיה סכנה לאף אחד - זו הייתה המטרה של חייו", סיכמה.