למרות קריאות ההפתעה והגינוי וההתעוררות המבוהלת של ראשי המדינה, איש בעצם לא צריך להיות מופתע. מה שאירע השבוע ליד קדומים במפקדת החטיבה ובהמשך בפעולות "תג מחיר" הוא בבחינת תסריט ידוע וצפוי שלא נעשה הרבה כדי לעצרו.
תכלית הפעולות האחרונות היא ליצור הרתעה מול המדינה. בתפיסה הזאת הכל מותר, ואילו סמכות המדינה והחוק רק מגבילים אותם. על כן, צריך להילחם בה - במדינה. החידוש בשנתיים האחרונות הוא תקיפת גורמי צבא, פגיעה בפלסטינים ובבתי תפילה מוסלמיים - כל אלה, כדי לגבות מחר. ואכן, אין כמעט קצין, איש שב"כ או פקח של המינהל האזרחי שלא ספג איומים ועלבונות שונים, כמו "בהמה" וכמובן - "נאצי".
תקיפת סמח"ט אפרים לא הייתה הפעם הראשונה שבה הוכו קצינים וחיילים. אלוף פיקוד המרכז הזהיר השבוע כי התקרית במחנה הצבאי הייתה עלולה להגיע לכדי "אלימות חמורה", אבל למרות הכל - ספקי ה"דלק האידיאולוגי" לתופעה הם המנהיגים הדתיים, דוגמת הרבנים גינצבורג ושפירא מיצהר: אלו אמנם נזהרים מאוד מלהורות במפורש לצאת פעולו מסוג זה, אבל הפלפול ההלכתי המתוחכם שלהם יכול להיות מתורגם להיתר או להבנה כשהוא נאמר באוזני נער בן 14.
ה"נשק" של המערכת נגד האחראים לתופעה, בדמות צווים והרחקה מהשטח, לא יוכלו למגר אותה. פתרון לתופעה יגיע רק באמצעות טיפול מערכתי, חינוכי ומשפטי לצד אכיפה. רק כולם יחד יוכלו, אולי, לעצור את הסחף המסוכן הזה.