כשהייתה בת 16, החלה סגן-משנה שיר עמוס מהיישוב לבנים בצפון לסבול מבעיות שמיעה חמורות - שהביאו את צה"ל לשלול את כשירותה להתגייס לצה"ל. לאחר שנה של מאבקים בבירוקרטיות, אושר לה להתגייס כמתנדבת לצבא והיא הוכשרה לתפקיד מש"קית ת"ש (תנאי שירות). לימים, ובניגוד לכל הציפיות הפכה לקצינה.
במהלך הקורסים שעברה, ובמיוחד בקורס הקצינים, מפקדיה התחשבו בה: הם דיברו בקול רם, נתנו לה לשבת בשורה ראשונה בכיתה והשתדלו לדבר מולה כדי שתצליח לקרוא שפתיים. באופן חריג מאוד, אושר לה לעבור את בית הספר לקצינים (בה"ד 1) בלי כל הכשרה לירי.
"אני לא יודעת לירות, זה מוזר"
"אני בין הקצינות הבודדות שלא יודעות לירות, אין לי הכשרה מעשית לכך, וכשכולם עשו מטווחים אני הייתי אחראית על לוגיסטיקה, זה מאוד מוזר", סיפרה סג"מ שיר עמוס בשיחה עם חדשות 2 באינטרנט, לרגל יום המודעות הארצי לשמיעה. "אני קוראת שפתיים ובדרך כלל לא הולכת עם מכשיר השמיעה שלי כי אני עדיין לא מכירה עד הסוף בבעיה שלי. למזלי, המפקדים התחשבו בי".
היא בחרה לצאת לקורס הקצינים כדי להוכיח לכולם שהיא יכולה לשרת למרות הקשיים. "לא הייתה סיבה שלא אעשה את זה, היה חשוב לי לעשות משהו שאני רוצה ואוהבת, ואני קוראת לאנשים עם כיסא גלגלים ובעיות שמיעה וראייה להתגייס כי הדלתות פתוחות עבורם", היא מדגישה.
כעת היא משרתת כקצינת ת"ש בבסיס האימונים של פיקוד העורף בזיקים. "כשהתגייסתי כמתנדבת ויתרתי על הזכויות שלי ואני עכשיו משרתת בבסיס סגור וסוגרת שבתות", ציינה שיר. לאחרונה היא אף קיבלה תעודת קצינה מצטיינת: "אם רוצים - אפשר להגיע לכל מקום", היא מסכמת.