תמונה אחת מצהיבה מעיתון ישן, כמה כותרות צעקניות ושורה של שברי מתכת. אלו העדויות היחידות שנותרו לאחד הסיפורים המרתקים ביותר והבלתי נתפסים מראשית ימי המדינה.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
קיץ 1948: מדינת ישראל הצעירה נאבקת בצבאות ערב במלחמת העצמאות, כשהנחיתות המשמעותית ביותר היא באוויר. לצה"ל יש בסך הכל 10 מטוסים קטנים - פייפרים חד-מנועיים, חיל האוויר המצרי שולט בשמים, מפציץ את תל אביב, ודוד בן גוריון יודע שחייבים לשנות את המאזן. אבל בגלל המלחמה, הטיל האו"ם אמברגו על מכירת נשק למזרח התיכון ואף אחד משליחי המדינה לא מצליח לרכוש מטוסים.
"בן גוריון קורא לעמונאל צוקרברג אליו לפגישה לילית", מתאר אבי משה-סגל, אוצר מוזיאון חיל האוויר בחצרים, "ומטיל עליו לנסוע ללוע הארי, לאנגליה, שרק יצאה מפה עכשיו, ולקנות מטוסי מלחמה מעודפי מלחמת העולם השנייה ולהביא אותם לארץ".
עמנואל צוקרברג הוא מחלוצי התעופה בישראל - הראשון שפתח כאן בית ספר לטיסה שהכשיר טייסים עבור ההגנה והפלמ"ח. בגלל שלמד בצרפת והפעיל שירות טיסות לאירופה, הוא יצר שם מערכת קשרים ענפה, ולכן בחר בו בן גוריון שגם דרש ממנו לשנות את השם. לעמנואל צור. "הוא מסתובב באירופה", מספר משה-סגל, "גבר מרשים, יפה, נראה כמו שחקן קולנוע. הוא יכול להתחזות למה שהוא רוצה. הוא רוצה להתחזות לצרפתי? יש לו צרפתית משובחת. הוא רוצה להתחזות לגרמני? הגרמנית שגורה בפיו מילדותו".
"אם היו תופסים אותו, זה היה קטסטרופה"
באירופה בכלל ובאנגליה בפרט יש הרבה מטוסים, עודפים של מלחמת העולם השנייה. בעזרת קשריו מקים צור רשת הברחות מתוחכמת שעוקפת את האמברגו. הוא הצליח להעביר מתחת לאף של הבריטים כבר שמונה מטוסים, כשבן גוריון מבקש ממנו להביא גם מפציצים כבדים.
"זה קשה לי להאמין איך הבנאדם הזה עשה את כל הדברים האלה, זה מדהים", אומרת בתו של צור, דפנה אטלס. היא שמעה את הסיפורים בדיעבד: איך הבולשת הבריטית כבר פתחה במצוד אחרי אבא, ולכן הוא נאלץ להסתנן למדינה. "הוא אמר 'יש לי עכשיו מטוס קטן, לטוס אני יודע, מפות אני יודע לקרוא, אומץ לב יש לי', אז הוא טס", היא מספרת.
"מה שהוא עשה, הוא הצהיר שהוא טס מנקודה אחת לאחרת בצרפת, אבל בפועל הוא טס לבריטניה בגובה נמוך מתחת לרדאר", מתאר לביא שי, מנהל ארכיון הצילומים ביד בן צבי, ובתו של צור דפנה מציינת ש"אף אחד לא ידע. אם היו תופסים אותו, זה היה קטסטרופה".
כשהבולשת הבריטית מחפשת אחריו, הסתובב צור בלונדון בזהות בדויה יחד עם שותף יהודי בריטי. יום אחד הם שמעו שבמוסך בדרום אנגליה מוצעים למכירה מטוסי הפצצה מסוג בופייטר ממלחמת העולם. "הבופייטר זה מפציץ קרב, מטוס מלחמה דו-מנועי עם ארבעה תותחים, היפנים כינו אותו 'המוות המלחש'", מספר משה-סגל.
30 שנה לפני ה-CIA: המוח הישראלי קודח
אז איך מוציאים מבריטניה ארבעה מטוסי ענק כשהסקוטלנד יארד בעקבותיך? צור, בינתיים בלי המטוסים, חוזר לפריז ושובר את הראש. "צור פוגש במקרה בחורה צעירה בבית קפה, שיושבת ומספרת לו שהיא הגיעה לפריז ורוצה להיות שחקנית קולנוע. חלום חייה הוא לעשות סרט על טייסים ניו זילנדים שנלחמו למען העולם החופשי במלחמת העולם השנייה. הוא תופס את הראש והוא מבין שהיא מביאה לו את הפתרון ככפפה ליד", מתאר משה-סגל.
הפתרון של עמנואל למעשה זהה לחלוטין למה שעשו סוכני ה-CIA כדי לחלץ אמריקנים מטהרן, בפרשה שתוארה בסרט "ארגו". הסוכן התחזה למפיק סרטים, הקים חברת הפקות פיקטיבית, כתב תסריט, יצא לשטח, והצליח לשכנע את האירנים שהאמריקנים הם אנשי צוות - כך הוא הוציא אותם מהמדינה.
30 שנה לפני ה-CIA, המוח היצירתי הישראלי כבר יישם את הרעיון מהסרטים. "הם הקימו חברת הפקה שהוא היה הראש שלה, שכביכול תפיק את הסרט על הטייסים הגיבורים הניו זילנדים שיוצאים למלחמה נגד היפנים. הם סידרו לו משרד במלון היוקרתי סבוי, והחברה הזו צריכה באמת לשכנע את הרשויות שהם באמת עושים פה סרט. וכדי לייצר את מצג השווא הזה, החברה שוכרת צלמים מקומיים מהשורה הראשונה, קונה פילם למצלמות הקולנוע, שוכרת ניצבים, ושמה מודעה בעיתון שמחפשים סטטיסטים שישמשו תפאורה לסרט המתהווה. תסריט מלא נכתב והוגש לעיונן של הרשויות הבריטיות. עושים אודישנים לשחקני קולנוע בולטים. כל העומק הנדרש", מספרים אבי משה-סגל, אוצר מוזיאון חיל האוויר בחצרים, ודפנה אטלס, בתו של צור.
הסקוטלנד יארד ריחרח סביב ההפקה שביקשה אישור לצלם המראות של מטוסי בופייטר. כדי להרדים את הבולשת נערכו באמת כמה ימי צילום. "בכל יום בבוקר יצאו אוטובוסים מלונדון עם כל צוות ההפקה והשחקנים, הגיעו לשדה התעופה ליד לונדון ומשם המטוסים המריאו ונחתו באישור של רשויות התעופה. למחרת עוד פעם המריאו ונחתו. ביום השלישי הם כבר נחתו בשדה תעופה קרוב כדי שיתרגלו שהם לא נוחתים באותו מקום", מתאר לביא שי, מנהל ארכיון הצילומים ביד בן צבי.
העיתונות הבריטית חבטה בסקוטלנד יארד
מלבד הטייסים וצור עצמו אף אחד לא ידע מה התכנית האמיתית. כולם חשבו שמדובר בסרט אמיתי לגמרי, שביום הרביעי לצילומים הגיע לרגע השיא. 2 באוגוסט, 1948, אנגליה: עשרות ניצבים, רובם ניצבות, שמנופפות במטפחות לבנות לאהוביהן הטייסים שממריאים אל החזית, המצלמות עובדות, שיא האקשן, הטייסים מתניעים את המטוסים, והמטוסים ממריאים. לעיני הקהל הנלהב המטוסים ממריאים, ועושים את דרכם כביכול לסקוטלנד, ארץ האגמים.
המטוסים לכאורה טסו לסקוטלנד להמשך הצילומים, לכן אף אחד מהניצבים ואנשי הצוות לא חשד בכלום. תפקידם בסרט הסתיים. למעשה ארבעת הבופייטרים שהמריאו משדה התעופה ליד לונדון נחתו בקורסיקה שבצרפת. צור שיחד את פקחי הטיסה שם שלא ידווחו. למחרת הם טסו ליוגוסלביה, וב-4 באוגוסט נחתו בשדה עקרון, תל נוף של היום.
65 שנים אחרי, דפנה מספרת את סיפורו לאנשי צוות אוויר בתל-נוף, סמוך למסלול שבו נחתו הבופייטרים ויצאו מיד לקרבות מלחמת השחרור. צור עצמו לא יכול לנוח. ארבעה ימים אחרי זה בן גוריון אמר לו שהוא חייב להביא עוד מטוסים. הוא שולח אותו שוב לאותו לוע הארי, לאחר שהוא שרף את כל הגשרים, וצור ממשיך לפעול משם.
הפילמים של הסרט הפיקטיבי נמצאים אי שם
עד שבוקר אחד, חודש אחרי, הסיפור מתפוצץ. לא על ידי הבולשת הבריטית, אלא דווקא באינטרנט. במשך שבועות ארוכים עוסקת העיתונות הבריטית בפרשה, חובטת בסקוטלנד יארד, מספרת על 16 המטוסים שהבריח צור, מפרסמת את התמונה היחידה שנשארה מאתר הצילומים. צור נאלץ כמובן לחזור לארץ. ימי ההברחות שלו הסתיימו.
הבופייטרים השתתפו בקרבות ההכרעה בסוף מלחמת השחרור, בעיקר מול המצרים. אחד מהם התרסק מול חולות אשדוד ושרידיו נמצאים במוזיאון חיל האוויר. המורשת של עמנואל צור היא הרבה יותר מסיפור מתח הוליוודי. המטוסים שהבריח, הטייסים שהכשיר, היו הבסיס לחיל האוויר שלנו. גם פיזית וגם אידאולוגית. היצירתיות וכושר ההמצאה שלו מאפיינים עד היום את חיל האוויר. הפכו אותו לאחד הטובים בעולם. כאות הוקרה על פועלו, מינה בן גוריון את צור למנהל הראשון של שדה התעופה לוד, לימים נמל התעופה בן גוריון. ואיפשהו במשרדי הסקוטלנד יארד, נמצא ארגז ובו הפילמים של ארבעת ימי הצילום של הסרט הפיקטיבי, סרט שהיה מרתק ודאי הרבה פחות מהסיפור האמיתי של עמנואל צור.