המחקר שנערך בשיתוף עם חיל הרפואה של ארצות הברית, בחן את שילוב הנשים בתפקידי הלחימה בצה"ל לאור ההבדלים הפיזיולוגים בין נשים לגברים. המסקנות אליהם הגיעו הבודקים היו חד משמעיות: גם כאשר מקלים בצורה משמעותית את הדרישות הפיזיות מלוחמות, עדיין 12% מהן לוקות בשברי מאמץ, לעומת 0% בקרב הבנים. עוד עולה מן המחקר כי גברים לוחמים, שמתאמנים על פי סרגל המאמץ המקל שמותאם לבנות, משיגים כושר גופני נמוך יותר מן המקובל ביחידות קרביות בצה"ל.
המחקר ייחס את תופעת שברי המאמץ לשני גורמים עיקריים, הראשון - אורח החיים השונה של הבנות בתקופה שלפני הגיוס לצה"ל, לעומת הבנים, והשני - ההבדלים הפיזיים המוכרים בין המינים, כמו אחוז שומן גבוה יותר בגופן של נשים או מסת שריר מפותחת אצל גברים.
יחידת "קרקל" של צה"ל היא שעמדה בלב המחקר, מכיוון שהיא יחידת "חי"ר קל", המבוססת ברובה על לוחמות. קבוצת הנבדקים במחקר כללה עשרות לוחמות ביחידה המבצעת משימות של אבטחת גבולות השלום מול ירדן, ולצידן לוחמים מאותה יחידה וקבוצות ביקורת של חיילות המשרתות כחובשות או כסייעות לרופאי שיניים. בכל כמה שבועות נקראו משתתפי המחקר למכון הפיזיולוגי של צה"ל לבדיקות שבחנו את הכושר הגופני שלהם תוך כדי מאמץ וכן למעקב אחר תופעות חריגות כמו שברי מאמץ ברגליים.
בעקבות המחקר נקבע כי ניתן להמשיך לשלב בנות ביחידות קרביות בצה"ל, אך יש לעשות זאת בצורה מבוקרת. בנוסף הוחלט כי יש לבחון בקפידה כל תפקיד חדש שייפתח ללוחמות ויצריך מאמץ פיזי משמעותי. עוד נקבע כי יש להגביל במהלך אימונים ובמהלך פעילות מבצעית את הזמן שבו הבנות נדרשות להיות בעמידה רצופה, משום שנמצא כי גם עמידה ממושכת, ולא רק ריצה, יכולה לגרום לבנות לשברי מאמץ, תופעה שאינה מוכרת בקרב בנים.