"לא היו לי מניעים, פשוט לא חשבתי", כך מסבירה ענת קם את התנהלותה בפרשת הריגול החמור בה הורשעה במסגרת עסקת טיעון. קם, ששוהה כבר 15 חודשים, וומתינה לגזר הדין, ניסתה להסביר את התנהגותה בראיון שהעניקה לכתבת ענת פישביין מעיתון ידיעות אחרונות.
קם מתארת כיצד במהלך שירותה, השיגה 2,000 מסמכים מסווגים מלשכת אלוף פיקוד המרכז. העיתונאית מספרת כיצד ביקשה מפקידה לצרוב לה דיסק המכיל את המסמכים ואומרת כי הייתה מוכנה לסגת אם מישהו רק היה שואל אותה בעבור מה היא צריכה את המסמכים - אך איש לא שאל.
את היום שבו הבינה שנתפסה, מתארת כסיפור שהתחיל באופן תמים, אך במהרה הפך למקרה שישנה את חייה. קם התייצבה במשרדי השב"כ, למה שהיא חשבה לראיון עבודה. "התייצבתי במשרדים שלהם, הכל היה באווירה נעימה וקלילה", היא מספרת, "כששאל אותי על תקופת השירות בפיקוד המרכז, הבנתי".
קם מנסה להסביר מדוע הוציאה את המסמכים מלשכת האלוף: "הייתי בלב מרכז העצבים של הנוכחות הישראלית ביו"ש", היא מספרת, "שבעיני היא אסורה ולקויה מהיסוד". אולם, קם טוענת שהמעשה כלל לא הולם את האישיות שלה: "ככל שאני חושבת על כמה זה לא אופייני לי, בא לי לדפוק את הראש בקיר", היא אומרת, "בזמן אמת, אני לא בטוחה שהיו לי מניעים, פשוט לא חשבתי", לדבריה. בכל זאת, מביעה קם חרטה על מעשיה ואומרת "גם אם חשבתי שהמניעים שלי צודקים ונאצלים", לא הייתי צריכה לנהוג כפי שנהגתי", היא אומרת.